הספר ״ילד חולות״ מכיל בתוכו שישה סיפורים שכתבה שהם סמיט מחדש בעקבות סיפורים שכתב ס. יזהר.
אם תהיתם למה לכתוב מחדש עונה על כך סמיט בספר עצמו לאחר ששת הסיפורים:
״למרבה הצער, כיום, גם מקרב קוראי העברית הבוגרים, רק מעטים מסוגלים לקרוא את הספרות של יזהר, להבינה ולהתענג עליה, ובשביל מרבית הילדים עברית יזהרית היא כמעט כמו…סינית! מאחר שילדים, כידוע, אינם נשארים ילדים, אלא מתבגרים והופכים לאנשים, קיים חשש שבעוד שנים מעטות, לא יימצאו כלל קוראים לסיפורי יזהר- וחבל!״
ומהיבט אחר: סיפורי הילדות של יזהר הם דרך מרגשת ומרתקת ללמוד על חייהם של בוני הארץ, החלוצים וילדיהם; על יחסי השכנות עם תושבי הארץ הערבים שחיו בה מדורי דורות; על תל אביב ורחובות בימים שהן היו ערי חולות פרדסים וכרמים.״
שהם סמיט עומדת באתגר הזה בכבוד רב, ומצליחה ליצור גשר פיוטי שמחבר בין התקופה בה היה ס. יזהר ילד לבין ימינו אנו, בין מה שעניין ילדים פעם ובין הילדים הקוראים היום, גשר שבנוי ממשלב לשוני גבוה ועם זאת מונגש, ומתבסס על המשותף לכל הילדים באשר הם, הרגישות, הרצון להשתלב, התאהבות ראשונה, הזדנבות אחר האח הגדול ועוד.
שימו לב לפסקה הבאה:
״לא טוב לילד להיות כל כך רזה, שקוף ממש. ובכיתה לא שכחו איך המורה לטבע השתמשה בו להדגמת מבנה השלד. היא הציבה אותו על כיסא, הסירה מעליו את החולצה והראתה לכיתה את כלוב הצלעות, את מקום הריאות, הקיבה והלב. האצבעות שלה היו קרות ומשום מה, למרות שזה היה מצחיק, כשסובבה אותו כאילו היא פוליאקוב החייט והוא בובת אימום, עמדו לו דמעות מוחנקות בגרון.״
פסקה, מכמירת לב, שמשקפת את רוח התקופה ופגיעותו כילד.. שימו לב לשפה- הדמעות מוחנקות ולא סתם חנוקות.
ואם רוב הילדים יודעים מהו חייט, גם אם לא פגשו כזה מימיהם, הרי סביר מאוד להניח שאת המילה אימום יכירו מתוך הסיפור.
אהבתי מאוד את הענווה של סמיט הבאה לידי ביטוי במילים הבאות:
״אם יפו בעיניכם- דעו כי יופיים ביזהריותם; לשונם, במרביתה, יזהרית; והעיקא- הרגש העז המפעם בהם-יזהרי.״
בסוף הספר כתבו ניצה בן ארי וישראל סמילנסקי על ס. יזהר, הסופר, המורה, האדם.
הספר מאוייר באיורים יפים ועדינים המתאימים לתקופת ילדותו של יזהר בתל אביב ורחובות, אך אל תתנו לעובדה שישנם איורים להטעות אתכם- מדובר בספר המתאים לקריאה עצמית לילדים מכיתה ה׳ ומעלה( או כמובן צעירים יותר שקוראים ברמת קריאות גבוהה מגילם) או להקראת מבוגר לילדים בכיתות ג׳ ד׳ תוך הפעלת שיקול דעת.
הציטוט הבא של ס׳ יזהר מופיע בראשית הספר:
״הטוב שבסיפורים, בלי קריאת הקורא, אין לו חיים.״
כמה טוב ששהם סמיט הפיחה בהם חיים מחדש.
