״ילדת פרא״ ספרה של אמה בארנס הוא הוכחה נוספת לבחירות החכמות של הוצאת כנפיים.
אחרי כמה וכמה ספרים של הוצאה זו, אני בהחלט יכולה לומר שההוצאה מסתמנת מבחינתי כתו איכות בספרי ילדים.
מעט על העלילה:
ג׳וזפין היא אחותה בת החמש של קייט. אף אחד כמעט לא זוכר שזהו שמה.
כולם מכנים אותה, ובצדק, ״ילדת פרא״ או בקיצור- פרא.
פרא הקטנה, כשמה כן היא. היא לא מפסיקה לעולל תעלולים, להמציא רעיונות מסוכנים ובכלל להוסיף עניין לחיים.
בעיקר אם גיטרת פלסטיק קטנטנה שנתקעת בנחיר האף, או הצפת גן הילדים בטעות נחשבים לעניין בחיים…
הסובלת העיקרית מכך היא כמובן אחותה הגדולה, קייט.
קייט היתה שמחה למכור את אחותה, אלא שלא נראה לה שמישהו יקנה את השדונת הקטנה.
את השתיים מגדל האב, נגן רוק לשעבר, שויתר על הקריירה שלו לאחר שאמן של קייט וילדת הפרא נפטרה.
כמו בילבי, גם ״ילדת פרא״ מציג מצבים שלו היו מתרחשים בחיים האמיתיים, יש להניח שהעצב היה גדול בהרבה מהצחוק.
אלא ש״ילדת פרא״ הוא קודם כל ספר מצחיק. ממש.
יש בו גם רגעים נוגעים ללב וסוף טוב, גם אם זמני…
יש בספר גם איזכורים ספרותיים שיכולים לשלוח את הקורא לטיול החביב עלי- מסלול ספרותי.
כך למשל מספרת קייט:
״פרא אוהבת לרקוד ולשיר. למרבה הצער היא רוקדת כמו גיבורי ספר הילדים ההוא, ארץ יצורי הפרא.״
והכוונה היא כמובן לספרו של מוריס סנדק.
במקום אחר בספר, מוזכר הארי פוטר.
אחד הדברים שאהבתי במיוחד, הוא שמדובר לשם שינוי בילדת פרא ולא ילד. דווקא הבנים המופיעים בספר הם הילדים ה״טובים״ ורגועים.
על השפה ב״ילדת פרא״
את הספר תרגמה מאנגלית רונית רוקאס. מבחנו של תרגום ספר ילדים הוא כפול.
ראשית, כמו כל תרגום, עליו לתת את התחושה כאילו אתה קורא בשפת המקור. כלומר, הקריאה בספר צריכה להיות קולחת, טבעית.
שנית, על התרגום כמו ביצירת מקור בספרי ילדים, לתת כבוד הן לשפה והן לקורא הצעיר.
על השפה להיות מיזוג של משלב לשוני המתאים לספרים, והעשרת אוצר המילים יחד עם התאמה לגובה עיני הקורא.
״ילדת פרא״ עומד בכבוד רב במבחן הכפול הזה.
כך למשל מופיעות בספר גם המילה שחצנית וגם להשויץ.
בוני, חברתה של קייט מדברת על ״אס- אם- אס״, כי חוץ מהאקדמיה אף אחד לא באמת משתמש במסרון, לפחות לא בקרב הילדים.
והנה כמה מילים וביטויים מתוך הספר שיכולים להעשיר את שפתו של הקורא הצעיר:
צקצקה בלשונה, משכימת קום, שיער סתור,מדושן עונג,ראו מהרהורי לבם.
הספר מנוקד, מלווה באיורים בשחור לבן( המאייר הוא ג׳יימי ליטלר). 148 עמודים בגופן גדול המחולקים לפרקים.
מתאים לקריאה עצמית לגילאי שבע עד עשר. לקריאת מבוגר מגיל ארבע.