חופשת הקיץ בעיצומה, בימי החום האלה, כשהמדוזות השתלטו על החופים כהרגלן, אני מברכת על המצאת המזגן ועל קיומו של אסקפיזם בדמותם של ספרים.
חמישה ספרים כאלה קראתי לאחרונה.
את השלושה הראשונים אני ממליצה בחום לקרוא בלי קשר לחופשה.
הם מתאימים הן לזמן שבו הצורך לאסקפיזם עולה והן לזמנים אחרים.
"חג המשק" שני הדר. הוצאת כנרת.
בשנת 2002 קיבוץ עין הנוטר חוגג שישים שנה להיווסדו ובמקביל מתכונן ל"יום הקובע".
זהו היום שבו יוכרע שיוך הדירות בקיבוץ העובר תהליך של הפרטה.
אלה צביאלי, בת למשפחה שורשית בקיבוץ מתנדבת לתפקיד הבמאית של חגיגות השישים, להלן "חג המשק".
היא גם מנסה להיחלץ סוף סוף מהחדר העלוב בו היא גרה בקיבוץ ובכלל לשדרג את חייה מכל הבחינות.
ערבה, אחותה הגדולה והמגוננת היא מזכירת הקיבוץ. יש לה שתי נאמנויות, לקיבוץ ולאחותה.
מה קורה כשהן סותרות זו את זו. ובמקביל מגיע גבע, מנהל הקהילה החדש, העירוני הפנוי.
השם המשני של הספר הוא "קומדיה רומנטית עם הרבה גזר" והוא עומד בהבטחה הזו.
שני הדר הצליחה לכתוב קומדיה רומנטית, כזו שהיא גם ממתק וגם נוגעת במקומות עמוקים.
כל מה שגורם לנו לבכות יכול לגרום לנו לצחוק. גדולי הקומיקאים עלו על זה מזמן.
"חג המשק" של שני הדר נוגע בקלילות ובהומור בנושאים המוכרים של היחיד מול החברה בקיבוץ, לינה משותפת ועוד.
אלה נושאים שגם העירונים שבנו מכירים. זו הפעם הראשונה(למיטב היכרותי) שהם מטופלים בהומור ובקלילות.
יש בספר הרבה מאוד איזכורי תקופה ומקום שכיף היה לי לפגוש.
שני הדר שומרת היטב על תבנית הקומדיה הרומנטית(אך לא מטופשת).
מבלי להיכנס לספוילר, אציין שאהבתי את סוף הסיפור. הוא מתאים לז'אנר.
דמיינתי אותו כסרט או מיני סדרה ישראלית.- שני הדר- כשזה יקרה תזכרי מי הראשונה שכתבה זאת. 🙂
"כל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו". שירה עדן
אני לא מחובבי המדבר, לא חושבת שכל אחד צריך ללכת למדבר מתישהו, אבל שירה עדן הצליחה לגרום לי להרגיש את הקסם המדברי.
רונה, אשת תקשורת בת ארבעים ואחת, נשואה ואם לשניים מגיעה לבדיקה שגרתית במהלך הריונה השלישי.
משהו מתגלה לה בבדיקה הזו וגורם לה לנסוע למדבר. שם היא פוגשת את העבר שלה, מתעמתת איתו ועם השדים שבתוכה. האם תתמודד גם עם ההווה והעתיד?
שירה עדן משתמשת בשפה בצורה מדויקת ומעבירה בעזרתה הרבה יותר מתכנים.
כך למשל כשהיא מכנה את בעלה "אבא של הילדים" כל המתיחות והקשיים שהזוגיות מתמודדת איתם כשיש ילדים קטנים באה לידי ביטוי.
שירה עדן כתבה ספר סוחף שכיף כל כך לקרוא, עד שגם אני כקוראת הדחקתי את האמת העצובה איתה שירה צריכה להתמודד, עד שהגיע הפרק האחרון.
"תיק אודסקי" נילי אסיא. הוצאת שתים.
ליאורה דגני, הבלשית שאת דמותה פגשנו בספר הקודם של נילי אסיא "תיק איה", הייתה אמורה לקבל קידום. במקום זה היא קיבלה בוסית חדשה.
היא מאוכזבת מאוד ומרגישה מרומה. היא רוצה לעזוב, אלא שהיא לא מצליחה לעמוד בפני תיק החקירה החדש:
גופת אישה מתגלה מקופלת בתוך מזוודה חדשה לגמרי. המזוודה נזרקה ליד המכולת השכונתית.
ליאורה מתחילה לחקור.
כמו בספרה הקודם, גם כאן, נילי אסיא אמנם נאמנה מאוד לסוגת הרומן הבלשי, אבל היא כותבת הרבה מעבר לספר בלשי קליל.
לקריאת הסקירה המורחבת לחצו כאן
שני הספרים האחרונים ברשימה הם ספרי מתח קלילים, כאלה שזמן קצר אחרי שקוראים, לא ממש זוכרים את העלילה והדמויות. אורחים לרגע אצלנו במחשבות, אבל בזמן הקריאה אי אפשר להניח אותם.
ספרי חופשה וטיסה קלאסיים.
"המשפחה בקומה העליונה" ליסה ג'ואל. תרגום סיון מדר. הוצאת כנרת
כשמגיע יום הולדתה ה25 של ליבי היא מקבלת מכתב מעורך דין.
המכתב מספר לה מי היו הוריה הביולוגיים(היא אומצה בהיותה תינוקת) וכי ירשה בית אחוזה.
היא מגיעה לראות את הבית ששווה מיליונים והאמת על חייה מתחילה להתגלות לה.
כמעט 25 שנים קודם הוזעקה המשטרה על ידי שכן מודאג שטען כי בכי של תינוק נשמע שם בעקביות.
כשהגיעה המשטרה הם מצאו שלוש גופות, פתק, ותינוקת חייכנית בעריסה.
ארבעה מתבגרים נוספים שחיו באחוזה נעלמו.
לאט לאט מתגלים לה עוד ועוד פרטים מבעיתים על משפחתה הביולוגית.
כאמור זה ספר מתח קלאסי, כזה שתתפסו את עצמכם פוערים פה, אבל ללא תיאורים פלסטיים מוגזמים.
"הדבר האחרון שהוא אמר לי" לורה דייב. תרגום קטיה בנוביץ'. הוצאת כנרת
אוון, בעלה האוהב והטרי של האנה נעלם. הוא שולח לה פתק עם ילדה זרה בת 12.
בפתק כתוב "שמרי עליה"
האנה מבינה שעליה לשמור על ביילי, בתו בת השש עשרה של אוון.
ביילי כבר איבדה את אמה בצורה טרגית עשר שנים קודם לכן ומסרבת לכל קשר עם האנה.
כעת נותרו שתיהן לבדן.
סוכנים פדרליים פושטים על ביתה. החברה בה אוון עובד מואשמת בשחיתות.
אוון לא מואשם. מדוע הוא נעלם?
גם האף- בי- איי מעורב.
לורה דייב כתבה ספר סוחף ומותח כזה שלא תרצו לעזוב עד העמוד האחרון, גם אם כנראה לא תזכרו אותו שבוע או חודש מאוחר יותר
שיהיה לכולנו קיץ נעים ובטוח
