"כל סופר הוא אלוהים בדף שהוא כותב "הציטוט הזה לקוח מהספר "מותה האִטי של לוסיאנה ב' " מאת גיירמו מרטינס בהוצאת עם עובד.
לכאורה מדובר בספר מתח, למעשה הוא שונה מאוד מספרי המתח הקלאסיים, למרות שיש בו מקרי מוות מרובים, אין אקשן ותיאורים פלסטיים של דם ושאר זוועות, הנשימה לא נעתקת בבהלה באף רגע בספר, ובכל זאת מדובר בספר מתח, אשר בניגוד לשמו אינו איטי כלל וכלל, להיפך, מדובר בספר שואב וסוחף, כזה שלא הצלחתי להניח מהיד גם בלילה, מה שגרם לצדיק שלי למלמל "נו, מתי את מכבה כבר את האור?"
מעט על העלילה ללא חשש ספוילר:
קלוסטר הוא סופר ארגנטינאי נודע.הוא שוכר את לוסיאנה הצעירה ככתבנית. הוא מדבר, היא כותבת ולכאורה מדובר בעבודת צוות מושלמת.
עשר שנים מאוחר יותר מופיעה לוסיאנה בחייו של המספר, סופר צעיר אשר נעזר גם הוא בשירותיה למשך תקופה קצרה בעבר , היא מבקשת את עזרתו. לדבריה קלוסטר יוצא נגדה במסע נקמה שיטתי ואפל.
מכאן ואילך הכל רק מסתבך.
מי דובר אמת? מי השקרן?
"האיש נראה בעיניי כשחקן השולט במשחקו ויכול לשקר באמצעות האמת.מה שאמר לי אפשר שהיה אמת,אך ודאי לא כל האמת"
עד העמוד האחרון שום דבר לא ודאי.
כביכול הספר עוסק במסע נקמה של גבר ואשה. למעשה מדובר על הקשר בין ספרות למציאות. הדמויות מתחבטות בשאלה האם הספרות משקפת מציאות או אולי מייצרת אותה?
האם מי שיכול להמציא פשעים לצורך כתיבת ספר מתח יכול להמציא אותם לצורך נקמה ויצירת אליבי מושלם? האם הספרים שכתב קלוסטר הם הקדמה למציאות?
הספר מומלץ לכל אוהבי המתח עם הערך המוסף וגם לכאלה שאינם חובבי ספרי מתח.
ואתם, מה דעתכם- האמנם כל סופר הוא אלוהים בדף שהוא כותב?
