אנונימוס בלפי הגדול

יש לי וידוי, אני מאוהבת בשניים. הראשון הוא כמובן בעלי, הצדיק הידוע, השני הוא יוסי בנאי, מאוהבת בו מאז ילדותי, קולו שזור באינסוף זיכרונות יפים שלי, והנחמה היחידה על מותו היא האוצר שהותיר אחריו- המוזיקה והספרים.

אני לא זוכרת מתי פגשתי את הספר "אנונימוס בלפי הגדול" שכתב בנאי לראשונה, אבל כשגיליתי ש"עם עובד" הוציאו אותו במהדורה מחודשת היה ברור לי שאקרא אותו, וכך זכיתי להכיר גם את איוריו המופלאים של אביאל בסיל.

כתבתי לא פעם את דעתי- ספר ילדים טוב הוא קודם כל ספר טוב.

האם אנונימוס בלפי עומד בכך? בהחלט כן.

כשקראתי אותו לקראת כתיבת פוסט זה שמעתי בראשי את קולו הייחודי. אני משוכנעת שגם אם לא הייתי מכירה את הספר והיו קוראים בפני קטע מתוכו הייתי מזהה כי המדובר ביוסי בנאי.

שפתו העשירה והייחודית היא סיבה בפני עצמה לקרוא את הספר. ככה ילדים לומדים שפה, מתוך הקשר והנאה. קחו למשל את הביטוי "בלתי מתקבל על הדעת" או "למסור בהכנעה" המופיעים בסיפור.

סיפור המסגרת הוא על אנונימוס  בלפי,  שביקש לשאת לאישה את בת המלך .לשם כך היה עליו לספר למלך סיפור אמיתי שכולו שקר. כן , כפי שהבנתם הסיפור שייך  לסיפורי נונסנס.

אי ההיגיון הוא הקסם, ההומור האבסורדי מהנה הן ילדים והן מבוגרים. הנה למשל: "פעם אחת , לפני המון-המון שנים, קרה מקרה שלא קרה מעולם. ואיך קרה-תשאלו- מקרה שלא קרה מעולם? קרה! עובדה!"

שפה עשירה? יש

הומור? יש

עלילה מותחת? יש. לא מדובר במתח מפחיד, אלא ברצונם של הילדים להמשיך ולהקשיב לסיפור כדי לדעת האם יצליח אנונימוס להתחתן עם בת המלך.

סוף טוב? הגזמתם, לא מגלה לכם, הרי אצלי אין ספוילריםJ

אחד הפרמטרים הייחודיים לספרות ילדים הוא האיורים. אביאל בסיל  עשה עבודה נפלאה! האיורים שלו משלימים את הטקסט .

לדוגמא, כך מראה האיור כמה גדול היה אנונימוס.

וכאן  רואים למה גרם העיטוש של אנונימוס

האיורים כל כך מזמינים , מעניקים כבוד לספר , ליוסי בנאי ולקוראים.

 אחרי שהתענגתי עליו בעצמי יצאתי להתארח ולצפות בסבתא מירי קוראת את הספר לנכדתה מאיה בת החמש וחצי.

המסקנה- הספר מזמן ומאפשר עצירה לשיחה, למשל  על השאלה מתוך הספר- איך יודעים מי חכם?

היא מזמינה גם קריאה פעילה, כשאנונימוס לא זז מול הדרקון, ולא זז ולא זז, בדקו סבתא מירי ומאיה כמה זמן הן יכולות לא לזוז. כשהוא המציא שיר, הן המציאו לשיר מנגינה, שוחחו על האפשרות להיות גם עצוב וגם שמח, מאיה הייתה מאוד משועשעת בכל פעם שגילתה עוד איור שמראה את גודלו של אנונימוס. הנה דוגמא נוספת, תראו כמה קטן הכלב לעומת כף הרגל.

הספר מסתיים במשפט: "פעם אחת .. לפני המון המון שנים…" ובכך מזמין את הילד והמבוגר להמציא עוד ועוד סיפורים.

במילה אחת- קסם!

בתמונה- זה מה שקרה כששאר הנכדים גילו את אנונימוס.

להמלצות נוספות על ספרי ילדים לחצו כאן