אל הספר ״ אם רק היית זוכרת״ שכתבה אליס לפלנט הגעתי במקרה, בעקבות שרשור בפייסבוק שסקרן אותי וכך קרה שבניגוד להרגלי, התחלתי לקרוא ספר שהגיבורה הראשית בו סובלת מאלצהיימר.
נתחיל בשורה התחתונה- לא התחרטתי, ולא עזבתי אותו באמצע, וזו כבר עדות לכך שמדובר בספר שכתוב היטב וסוחף.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
דוקטור ג׳ניפר וייט, היא כירורגית לשעבר שהתמחתה בניתוחי כף יד. היא סובלת משיטיון.
חברתה הטובה ביותר נרצחת, וגופתה מתגלה כשארבע מאצבעות כף ידה חסרות.
היא הופכת להיות החשודה המרכזית ובשל מחלתה היא עצמה לא יודעת האם אכן רצחה את חברתה.
כמו כל מותחן טוב, גם כאן ממש עד העמוד האחרון הדברים משתנים, ותגליות חדשות צצות.
דרך הכתיבה של אליס לפלנט הקורא מקבל הצצה למתרחש בראשו של אדם הסובל משיטיון ושל משפחתו הסובלת יחד איתו.
למרות זאת רוב הספר אינו עצוב או קשה מדי ועם זאת חלקו האחרון של הספר בהחלט לא קל.
כפי שכתבתי בתחילה, לא התחרטתי שקראתי אותו, ולא נטשתי אותו, מדובר בספר סוחף ומקורי, יחד עם זאת, הוא הפחיד אותי, ולא בגלל הרצח.
