תינוקות לא צומחים על עצים

לשאלה ״איך באים תינוקות לעולם?״ נדמה לכל הורה שהוא מוכן, ויחד עם זאת, איכשהו היא תמיד תופסת אותנו קצת לא מוכנים. אני למשל שבמסגרת לימודיי היה קורס של חינוך מיני לילדים, והכרתי בעל פה את כללי עשה ואל תעשה, הופתעתי יום אחד כשהשניים שלי שהיו אז כבני ארבע , וישבו במושב האחורי של הרכב החליטו מבלי כל הכנה לשאול אותי. עניתי מה שעניתי וברכתי בליבי על כך שאני נוהגת כרגע ולא יכולה להביט להם בעיניים.

המבוכה הראשונית עברה כמובן, וככל שהם גדלו כך נעלמה המבוכה. המלצת אנשי המקצוע היא לדבר  אל הילד בגובה העיניים יחד עם זאת להתאים את התשובה לגיל הילד .

למה נדרשתי לנושא הזה?

כי התבקשתי לקרוא את הספר ״תינוקות לא צומחים על העצים״ שכתבה ואיירה סופי בלקאול, תרגמה יעל שכנאי(הוצאת רימונים וידיעות ספרים) ולחוות דעתי עליו.

אתחיל משם הספר. באנגלית הוא נקרא ״עץ התינוקות״. אהבתי יותר את השם המתורגם שמרמז על הביטוי המוכר לכל ילד( גם בימינו) ״כסף לא גדל על העצים״ ובכך יש קריצה הומוריסטית וכמו כן המסר נאמר בצורה ברורה וישירה- הם לא גדלים על העצים, אין דבר כזה עץ תינוקות.

בעמודים הראשונים מתואר במלל ואיור סדר יום רגיל בבוקר רגיל.החל מרגע היקיצה ועד לשלב שבו ההורים אצים למקום עבודתם והילד לגן הילדים. השגרה הזו יוצרת תחושת מוכרות והזדהות אצל הקורא הצעיר.

שימו לב להורים הממהרים ולהומור שבאיור

באותו בוקר שגרתי קורה דבר מה שאינו שגרתי- ההורים מספרים לילד שתינוק חדש עומד להגיע למשפחה. במשך היום הוא פונה לכל אחד מהמבוגרים בהם הוא נתקל ומבקש לדעת איך באים תינוקות לעולם. הוא מקבל תשובות מגוחכות ומצחיקות שכוללות בתוכן גרעין של אמת. כך למשל השמרטפית שלו מדברת על הזרע, אלא שבהסבר שלה הוא הופך להיות עץ של תינוקות. הדוור מדבר איתו על ביצים מהן בוקע התינוק ולא על ביציות מופרות.

התשובה המטופשת ביותר היא של הסבא שמדבר על חסידות.

הילד בודק ופוסל כל תשובה, מרגיש מבולבל עד שמגיעה שעת הערב והוא פונה להוריו ומבקש תשובה.

הפעם, בניגוד לבוקר בו הם ממהרים, הם יושבים ומסבירים לו בנחת.

ההסבר שמשולב בשיחת ההורים עם הילד מותאם לגילאי שלוש עד חמש. לילדים מבוגרים יותר שמבקשים פרטים רבים יותר יש בסוף הספר הצעות לתשובות ובכך הופך הספר לא רק לחווית קריאה עם הילד אלא פתח למדריך מתמשך אליו יוכלו ההורים לחזור בהתאם לגיל הילד.

ההסברים המצחיקים שמקבל הילד יוצרים אווירה של הומור שתמיד משמש בעיניי כר נפלא ללמידה, ויחד עם זאת ברור מאוד מהספר מהו ההסבר הנכון ומהן שטויות מצחיקות.

יתרון נוסף לספר היא השפה. אני אוהבת ספרות ילדים שמשלבת בתוכה משלב לשוני גבוה כך שהילד יוכל להכיר מילים חדשות ולהבין אותן מן ההקשר.

כאן מגיעים גם האיורים לעזרה. גם ילד שלא הכיר את המילה מפתן יכול להבין אותה בעזרת האיור הזה שמופיע לצד הטקסט: בדקתי את מפתן הדלת בכל בוקר לפני ארוחת הבוקר אבל לא היו שם תינוקות בכלל. רק מעטפות הדור.״

סופי בלקאול היא מאיירת שזכתה בפרסים רבים. הספר הזה שלה הוכתר ב2014 על ידי ה״ניו יורק טיימס״ כאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר לגיל הרך.

ואכן יש קסם נעים, תמים ולעיתים מבודח, הן באיורים והן בטקסט.

ובשלוש מילים: ״מותק של ספר״