כשהגיע אלי ספרה של נורית משה ״ הילד הכחול שידע הכל״( הוצ׳ אוריון)
מייד נזכרתי בשני כחולים ספרותיים נוספים, ״תום החתול הכחול״ והאיש הכחול שמתגנב בסוף השיר על האיש הירוק של יהונתן גפן.
אלא שבניגוד לשני הכחולים ההם, הילד הכחול שונה משאר בני האדם גם בפנימיותו.
הילד הכחול ניחן ביכולת לקרוא ולשמוע את מחשבותיהם של כל האנשים שאותם הוא פוגש.
בהתחלה זה נעים לו:
״לרוב זה היה ממש-ממש נחמד
להבין שחושבים עליו שהוא כזה מיוחד.
הנה רק אתמול קרא במחשבותיו של אחיו הגדול
איך הוא קצת מקנא בו על צבעו הכחול״
אלא שכאשר הוא גדל מתחילה תכונה זו להציק לו, שכן גם כאשר הוא אינו מעוניין בכך כל אדם הנמצא מולו הוא בחזקת ספר פתוח עבורו.
״אני רוצה להיות חופשי, לגלות בעצמי
מה יש בתוכי ומיהו בעצם-אני.״
וכאן, לדעתי, החלק החשוב ביותר בספר, ואותו אני מזמינה אתכם לבדוק, עם עצמכם, ובהמשך עם ילדיכם- עד כמה מה שאתם חושבים או ״יודעים״ על עצמכם הוא למעשה השתקפות של מה שאחרים חושבים עליכם, או אפילו חשבו פעם, ונשאר אצלכם כאמונה מגבילה?
כשהנער מוותר על תכונתו זו נעלם גם צבעו הכחול ואת מקומו תופסת אמןנה מעצימה שנוטעת בו אמו:
״מיוחד אתה בני, ואף שצבעך נשאר זהה,
למד לאהוב את עצמך- כי יחודי אתה ויפה.
כך בלבך תמיד ישכון אושר,
ותסלול את דרכך בתבונה וביושר.
כי לא חושב מה אומרים אחרים-
אם רק תחליט, בני, תוכל להזיז הרים.״
ואחרי הכל מהו אושר אם לא העוצמה הפנימית לאשר את עצמך?
על האיורים בספר אחראית המאיירת יונת קציר.
הספר מנוקד, ולכן מתאים גם לראשית קריאה ויחד עם זאת אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר יחד עם ילדיכם, מגיל שלוש ומעלה, כי כוחו של הסיפור הזה הוא בשיחות נפש שיכולות להתפתח בעקבותיו, ובעוגנים של אמונה בעצמם שתוכלו לעגן בתוכם.
