זוכרים את עלילות גילגמש הצעיר, עליו כתבתי כאן? הנה הוא חזר. הספר השני בסידרה, אותה כתבה שירלי גרץ ואייר אוריאל זוהר, נקרא״המסע לשאול״, והוא מוצלח אפילו יותר מקודמו.
הוא כל כך מוצלח, שיכולתי לדמיין בעיני רוחי חבורת ילדים יושבת סביב הספר וקוראת יחד באותה התלהבות שבה הם צופים בסדרות בטלויזיה, ויחד עם זאת לספר הזה יש איכויות רבות ששום תכנית טלויזיה לא מעניקה.
איך הוא מצליח לשלב את שני הדברים? ראשית, מדובר בז׳אנר שילדים מאוד אוהבים- ספר הרפתקאות. ההרפתקאות שעוברים גילגמש וחבריו מתוזמרים היטב, וכל פרק מסתיים בדיוק ברגע שהקורא מבקש עוד. בזמן הקריאה נזכרתי בסדרות הטלויזיה בהן נהגתי לצפות עם ילדיי ״האי״ ו״ השמינייה״ והבנתי- לילדים אין מגבלות של הגיון. מבחינתם הרפתקאות המתרחשות בעזרת מכונת זמן עתידני, או באי שאיש מעולם לא שמע עליו אפשריות בדיוק כמו חזרה אלפי שנים אחורה לתקופת ממלכת אשור.
מבוגרים חכמים עושים בתכונה זו שימוש כדי ללמד את הילדים בצורה טבעית ומהנה לשני הצדדים.
מה עוד אפשר ללמוד מהספר הזה? טוב ששאלתם, אבל לפני שאענה אני חוזרת ומפצירה בכם- אל תהרסו את חווית הקריאה של הילדים. היו זהירים עם מינון הלמידה. היא תגיע מעצמה. היו קשובים לספר ולילדים. השאר יסתדר מעצמו.
הספר כמו קודמו, מאפשר ידע היסטורי, על כתב היתדות, ממלכת אשור, יכול להוביל לשיחות על התפתחות הכתב, על ממלכות קדומות ועוד.
הנה לקט קטן מתוך אוצר המילים של הספר:שאט נפש,דשנה, השתאות, מחוז חפצכם, אור קלוש, מבעיתים, הפצרותי, שארית כוחותי, רוחי נפלה.
מה עוד יש בספר חוץ מהרפתקאות ושפה עשירה?
לא מעט הומור, וערכים כמו: חברות, דבקות במשימה, אחריות, התגברות על פחדים, קבלת השונה.
הספר כמו קודמו, מסתיים בהבטחה לספר הבא, ואני בהחלט מחכה לקיומה של ההבטחה.
