משבר קריאה – מה זה? איך מתגברים עליו? ראשית, מה לא עושים?
כמו בכל משבר, גם כאן, לא נלחצים ולא נלחמים בכוח.
אם נדמה לכם שמי שרוב עיסוקו הוא בקריאה וכתיבה לא חווה משברי קריאה, אתם טועים.
לפני כחודש הייתי בעיצומו של משבר כזה ונראיתי בערך כמו ההוא בתמונה כאן למעלה…
אתם בוודאי מכירים את התחושה, זה כמו חוסר תיאבון, אבל לגבי ספרים. שום ספר לא מצליח באמת לפתות, הראש יודע לזהות שכנראה מדובר בספר טוב, אבל הלב לא מגיב, הכל נראה משמים. בקיצור, מן דובי לא לא של קריאה.
יש סיבות שונות לתופעה הזו, לפעמים זה מגיע בתקופות לחוצות או עמוסות במיוחד, לפעמים חום הקיץ, אצלי הגורם היה, תאמינו או לא, ספרים מצויינים.
כן, כן, אחרי שקראתי כמה ספרים מצוינים ברצף, שהיה קשה להתנתק מהם, כל ספר אחר נראה לי כמו ארטיק שוקו וניל פשוט אחרי הגלידה באיטליה…
מה עושים? מקבלים את זה ובמקביל מנסים ובודקים ספרים שכמו נועדו למצב כזה.
למה אני מתכוונת? עבורי, אלה ספרים שמצד אחד הם סוחפים, קלים לקריאה( כמו שהגדירה זאת יפה, חברתי יעל גור, מרק עוף ומאכלים קלים בתקופת החלמה) ומצד שני לא יותירו אותי בסופם עם תחושה של בזבוז הזמן.כאלה שיותירו רושם וערך מבלי לדרוש מאמץ.
ריכזתי עבורכם כאן רשימה של חמישה כאלה, כי אין לדעת מתי עלול להופיע משבר קריאה. שמרו לכם.
״לבד בתיאטרון המוות״ / טרי הייז
זה הספר הראשון שהצלחתי לקרוא עד תומו לאחר המשבר וסימן את סיומו. מדובר אמנם במותחן, אך בניגוד לחלק מהמותחנים האחרים, לא שכחתי על מה מדובר בספר יום לאחר סיומו.
בסופו לא נשארתי עם תחושת ריקנות או חרטה על בזבוז הזמן, יש בו בהחלט גם ערך נוסף להנאה הרגעית( הגם שהוא בא עם פחד שאני בוחרת להדחיק).
קשה מאוד לתת תקציר של העלילה, רק אציין שהוא משלב פתרון של כמה פשעים גדולים במקומות שונים על פני כדור הארץ, ומתייחס גם לפחד בגדול של התקופה המודרנית- הטרור.
הוא כתוב היטב ומרגע שעברתי את 40 או 50 העמודים הראשונים כל שאר הקרוב ל500 עפו במהירות.
חוף הים של ירושלים/עידו גפן
ראשית, את הספר הזה אני ממליצה מאוד לקרוא גם ללא משבר קריאה, כי הוא פשוט נהדר. מאחר ומדובר באסופת סיפורים קצרים, קראתי אותו במקביל לספרים אחרים, כך שאני יכולה להעיד ממקור ראשון שהוא מהנה במידה שווה גם ללא משבר.
עידו גפן הוא בן 25 וזהו ספר הביכורים שלו, שתי עובדות שקשה מאוד להאמין בהן כשקוראים את הספר. הסיפורים כולם מעידים על חשיבה מקורית ויצירתית במיוחד, הוא מצליח בו זמנית, הן לחשוב מחוץ לקופסא, והן לשמור על מסגרת הקופסה, כלומר על מבנה ושאר מאפייני סיפור שיאפשרו לנו להיסחף איתו לעולמו המיוחד. בסופו של כל סיפור יש טוויסט בעלילה, וגם במהלך הסיפור עצמו שמתי לב לחיוך של השתאות שעלה על פני. הסיפורים כולם כתובים בכתיבה חיה ועשירה והתחושה היא כמו של צפיה בסרט.
קסם של ספר, גם למי מכם שלא אוהב סיפורים קצרים.
אשתו/עמנואל ברנהיים
גם עליו אל תוותרו! אני כמעט הפסדתי אותו, מאחר ותחילתו נראתה לי כמו סתם ספר על שני נואפים, ובכן-לא, ממש לא זה הספר ולא אוכל לגלות לכם יותר מפאת ספוילר, רק אספר שמזל שהקשבתי לחברה והמשכתי לקרוא אותו. הוא רצוף הפתעות. מקורי, שנון, חכם.
הכתיבה של ברנהיים עדינה כמו טווית חוטים שמוליכים את העלילה. היא מהתלת בקוראים. אחרי שחשבתי מחשבה צפויה אחת, היא באה והופכת את הקערה על פיה, רק כדי לשוב מאוחר יותר ולהפכה שוב.
התנהגותה של האשה בספר, לו היתה גבר, לא היה בה שום חידוש ספרותי, אך דמות נשית כזו היא כל כך מרעננת.
אגב, הספר קצרצר, תכונה חשובה למשברי קריאה.
לחבק לך את הלב/רן אפלברג
זהו ספרו השני של אפלברג, מדובר באסיפת סיפורים קצרים, בחלקם טובים יותר, בחלקם פחות.
בחלק גדול מהם מגיע פאנצ׳ מפתיע בסיום הסיפור. אפלברג יודע לסקרן. כך למשל נפתח הסיפור הראשון:
״בכל לילה אחרי שאשתי נרדמת- אני נכנס לפייסבוק ומציץ על דפנה, האהבה הגדולה של חיי.״
סיפוריו של אפלברג פורסמו לראשונה בפייסבוק, וזכו לאהדה רבה, והם אכן ברובם קלים לקריאה, מסקרנים מפתיעים ולעיתים מרגשים, כמו שהמדיה מבקשת.
יחד עם זאת כשמדובר בספר, לדעתי חלק ממנו היה יוצא נשכר מעריכה אחרת.
״הקורא ברכבת של 6:27״ ז׳אן פול דידילורן.
את האחרון ברשימה, השארתי כקינוח ולמען האמת אני לא בטוחה שאם עדיין הייתי במהלך המשבר הייתי קוראת אותו, אבל, מיד לאחריו- ממש כן,
הוא יחזיר אתכם בתיאבון רב לעונג ספרות אמיתי. יש בו קסם, שמעלה את מפלס החיוך והאופטימיות באופן מיידי.
הייתי שמחה להיות עדה לרגע בו נולד במוחו היצירתי של הצרפתי הזה הרעיון לעלילת הספר, בעצם הרעיונות.
זה שיר הלל לאפשרויות שהחיים טומנים בתוכם גם כאשר נדמה לנו שהצבע היחיד הוא אפור שומם, או אולי שקוף.
לוקיון מץ התחיל את חייו מנקודת פתיחה ירודה ביותר ומשם הלך והדרדר עד ש…
לוקיון מץ עובד במפעל למיחזור ניירות, מציל טקסטים מספרים אבודים וקורא אותם בקול רם ברכבת.
במקביל מתגלגל לידיו דיסק או קי ובו קבצים שכתבה ג׳ולי.
הוא מחפש אותה, כי אי אפשר שלא, גם אנחנו הקוראים מתאהבים בה, ואת השאר תקראו בעצמכם.
בסופו סביר להניח שפניכם יעטו חיוך גדול, ותאמינו, ולו רק לרגע שהכל אפשרי.
על הדרך תזכו גם בעונג שהמילים גורמות, בהרהורים על תפקידן בעולם, בציטוטים יפים ותובנות משעשעות.
מבלי לקרוא את המקור יש לי תחושה שהתרגום של ניר רצ׳קובסקי גאוני.
הוא מצליח לגרום לטקסט להישמע(כן ממש להישמע בתוך הראש, כולל מקצב ומצלול, חריזה ופואטיקה) כאילו נכתב מלכתחילה בעברית.
התגברתם על המשבר? רוצים ספרים נוספים?
