״האריה שבפנים״- ממתק קריאה חכם, לילדים ולהורים.

״האריה שבפנים״, הוא ספר חדש בהוצאת כנפיים שמקפידה להוציא ספרי איכות לילדים.

את הספר כתבה רייצ׳ל ברייט, אייר ג׳ים פילד ותרגמה גליה אלוני דגן.

כולנו מכירים מפגשים ספרותיים בין אריה לעכבר. האריה שנלכד ברשת וניצל רק בזכות העכבר החכם, הוא המפגש המוכר מכל, אבל חלוקת התפקידים, או אם תרצו, הטייפקאסט של הדמויות תמיד מאוד ברור. האריה חזק וכל יכול. העכבר קטנטן, מבוהל ונמצא בסכנת חיים.

גם ״האריה שבפנים״ מתחיל כך, אלא שיש מהפך( איזה מזל שלא מדובר בספר מבוגרים ולכן מותר לי לעשות ספוילר…), הגבולות מטשטשים ומתברר ש…

טוב, רגע, סדר שיהיה כאן.

על עלילת הספר ״האריה שבפנים״

עכבר קטנטן, שכל חייו רגיל להיות בלתי נראה ובלתי מורגש, חששן ומבויש, מחליט לקחת פיקוד על חייו ולשנות אותם. (והרי לכם מסר נהדר ראשון- החיים לא מוצאים חן בעינייך?- שנה אותם, או כמו שאמר ניקוס קזאנצאקיס: ״יש לך מכחול, יש לך צבעים, צייר לך גן עדן והיכנס לתוכו.״)

הוא מגיע למסקנה שכדי להיות מורגש, כדי שישמעו אותו, עליו רק ללמוד לשאוג. ומי יכול ללמד אותו כיצד לשאוג? כמובן, האריה. שהרי עליו מסופר:

״הוא ישב שם ענק ומרשים עד מאוד,

והיה לו חשוב שיתנו לו כבוד.

וכדי להרשים עוד יותר הוא דאג

להרעיד את הקרקע תחתיו כששאג״

אבל איך ילמד העכבר מהאריה? עליו קודם כל לאזור עוז ולהתייצב בפני המלך המפחיד. והרי לכם מסר שני לילדים- שינוי לא מגיע בקלות, שינוי מגיע כשפוחדים ובכל זאת עושים.

״אז הוא העז והתאמץ,

תכנן הכל בהצלחה,

ורק קיוה שבטעות

לא יהפוך לארוחה.

ל

הוא באמת פחד מאוד,

אבל הבין, עמוק בפנים,

שהשינוי קורה ברגע

שאנחנו משתנים.״

ואז מגיעה ההפתעה האמיתית, אחרי כל המתח מתברר, תאמינו או לא, שהאריה פוחד מעכברים…

השניים לומדים להכיר ומתיידדים.

״השניים נהיו חברים, עד היום.

על הסלע היה לשניהם די מקום.

העכבר נשאר קטן, אבל ידע שהוא ענק,

והאריה? שאג עדין, אבל רק כשהוא צחק!״

 

ויותר מהכול אהבתי את הסיום, בעיניי זהו כנראה המסר החשוב מכל:

״כן, שניהם למדו שגודל

לא קובע שום דבר:

כי בכולנו יש, בפנים,

גם אריה

וגם

עכבר.״

 

על השפה והתרגום של גליה אלוני דגן

כתבתי בעבר על עבודתה הנפלאה בעיניי של גליה אלוני דגן. מבחינתי תרגום שלה הוא סוג של תו איכות.

היא מוכיחה זאת גם בספר הזה. היא משלבת במינונים מדוייקים בין בין משלב ספרותי כמו:

״שלט בהוד ובגאון״ ״ העפיל בקושי רב״ ״נסוג לאחור מחשש לחייו״

ובין

״העכבר לא הרגיש עוד קטנצ׳יק״

או

 ״אופס, אוי ואבוי,

אולי מוקדם להתלהב:

כי המורה לשאגות

עלול להיות מאוד …רעב״

בתרגום החריזה היא שומרת על מקצב ומצלול שחשובים במיוחד בספרי ילדים.

תענוג אמיתי.

על האיורים בספר

ג׳ים פילד יוצר איורים חיים, שלא רק מבהירים את הטקסט, אלא גם משלימים אותו.

תראו למשל את השאגה הזו

ותראו כאן כיצד מראה לנו המאייר ללא מילים, לא רק את הבדלי הגודל, והאומץ הנדרש מהעכבר, אלא גם מרמז על אומללותו של האריה.

לסיכום,

לא פעם אני מקבלת ספרי ילדים לסקירה. אחד הסימנים לספר משובח במיוחד בעיניי, הוא שאני לא מעבירה אותו הלאה, אלא שומרת אצלי בספריה, למרות שילדי כבר מזמן לא ילדים ויש עוד זמן רב עד שיגיעו נכדים.

״האריה שבפנים״ ללא ספק ישאר אצלי בספריה.