״באמצע הרחוב״ הוא ספרו השני של רועי סלמן, וכמו קודמו (״כמעט שם״) גם הוא יצא בהוצאת טל-מאי, סדרת פרא.
כמו קודמו, למרות שהוא מוגדר רומן נעורים קראתי אותו בעניין רב ולא הנחתי מהיד עד שסיימתי כעבור שעתיים בערך.
מעט על העלילה של ״באמצע הרחוב״
מאור, הוא נער בן חמש עשרה, המתגורר בבת ים, עם הוריו ושני אחיו.
אלינה היא החברה שלו, והיא מתגוררת עם אמה האלמנה. השתיים עלו לארץ מאוקראינה.
מאור ואלינה צמודים זה לזו ומלבד היותם מאוהבים הם גם חברים טובים מאוד.
אלינה עוזרת למאור להתמודד עם החיים בצלו של אב שתיין ורק בפניה הוא מגלה את סודותיו ורגישותו.
אלינה מספרת לו על געגועיה לאביה שמת ולשני אחיה הגדולים שנותרו באוקראינה, אבל יש סוד אחד שאלינה לא גילתה למאור, מפני שמבחינתה מדובר בעניין לא משמעותי.
הבעיה מתחילה כשהסוד מתגלה למאור ומתברר שעבורו העניין דווקא משמעותי ביותר. משמעותי עד כדי כך שהוא מוכן לוותר על החברה הכי טובה שלו ועל אהבת הנעורים.
האם הבעיה תיפתר? האם זה אפשרי בכלל?
לא אגלה לכם כמובן, רק אציין שלמרות שמדובר ברומן נעורים, רועי סלמן לא בחר בפתרון הקל והסוף הוא מהרבה בחינות סוף פתוח.
על הכתיבה של רועי סלמן
הסיפור מסופר בגוף ראשון, בקולו של מאור.
רועי סלמן הוא אמנם גבר צעיר, רק באמצע שנות השלושים, אבל הוא לא נער בן חמש עשרה ולכן לא מובן מאליו בכלל שהצליח לכתוב רומן בקולו של נער בן חמש עשרה ולשמור על אמינות.
בניגוד למה שחושבים חלק מהאנשים כתיבה של ספר נוער היא אתגר רציני.
מצד אחד להישאר רלבנטי לקהל היעד שלך, לשמור על אמינות הן בשפה והן במנהגים ומחשבות.
מצד שני לתת ערך מוסף לקורא, ערך שיכול לנבוע רק מהמחשבות הבוגרות של הסופר עצמו.
רועי סלמן עומד באתגר הזה בהצטיינות, זו הפעם השניה.
הכתיבה שלו גורמת לספר לחיות מהרגע הראשון. הנה ציטוט לדוגמא:
״כמות המילים שיוצאות לה מהפה ממלאת את האוויר עד שאי אפשר לנשום, ואף אחד לא יכול להשחיל אפילו מילה אחת. לפעמים, כשאני שוכב במיטה לבד בחדר, היא מתפרצת פנימה ולא מפסיקה לדבר על כל דבר שעולה לה לראש. היא תמיד דואגת, ושואלת מיליון שאלות בבת אחת, אי אפשר לעצור אותה. ואפילו כשהיא כבר מחליטה לצאת מהחדר,הקול שלה נשאר״
הוא שומר על שפה תקינה ומשלב לשוני ספרותי ועם זאת אני ממש שומעת את הנער בן החמש עשרה שמדבר.
הוא מביא דילמות אמיתיות שמעסיקות ילדים בגיל הזה, ועם זאת מעמיק את נקודת ההתבוננות.
הלוואי שיהיו עוד הרבה מאוד ספרי נוער כאלה. מבטיחה לכם שכשזה יקרה הם ימשיכו לקרוא. הסיבה לכך שילדים מפסיקים לקרוא במעבר לגיל הנעורים, היא בחלקה הגדול כי אין מספיק מענה לגיל הזה.
מענה כזה שיגרום להם להרגיש שמי שכתב את הספר הוא אחד מהם ויחד עם זאת קצת יותר מנוסה ומכיר את החיים מפרספקטיבה אחרת. סוג של אח גדול ספרותי.
קדימה רועי, זה הזמן לכתוב את הספר השלישי:)
לקריאת הסקירה על ספרו הקודם של רועי סלמן, ״כמעט שם״ לחצו כאן
