״החברה של גברת מגרה״ הוא ספר חדש בסדרה הנהדרת של הוצאת עם עובד, ״סדרת הפקד מגרה״ מאת ז׳ורז סימנון, בתרגומה המצוין של רמה איילון.
בכל פעם מחדש מפתיע ומענג אותי לגלות עד כמה ספרים שנכתבו לפני עשרות שנים עדיין רלבנטיים ונקראים כאילו נכתבו היום.
הספר המסויים הזה, ״החברה של גברת מגרה״, נכתב בשנת 1949, ולמעט כמה סימנים תקופתיים ניתן היה לחשוב שהוא מתרחש בימינו.
הסיבה לכך היא שז׳ורז׳ סימנון מתמקד בסיפור האנושי, וזה כנראה אינו משתנה.
בני אדם נשארים אותם יצורים, שבויי רגשות ואגו, מונעים מתוך פחד, חמדנות או אהבה.
בלשים טובים אז כמו היום זוכרים זאת כל הזמן.
הטכנולוגיה היא רק המעטפת.
מעט על העלילה של ״החברה של גברת מגרה״ ללא ספוילר
הפעם, גם אשתו של הפקד מגרה תופסת חלק חשוב בסיפור. היא לא רק זו שמחממת לו את הארוחות ומחכה לשווא שיחזור מחקירותיו המממושכות.
הפעם היא נקלעת שלא ברצונה לאירוע תמוה, משתפת בו את בעלה ומתוך כך מתברר שהאירוע שלה קשור ישירות לחקירה המעסיקה את בעלה.
ומהו האירוע?
הגברת מגרה יושבת לתומה על ספסל מול מרפאת השיניים, מחכה שיגיע זמנה לעלות למרפאה ובינתיים מתיידדת עם אשה צעירה הנהוגת לפקוד ספסל זה עם בנה הפעוט.
משום מה מבקשת ממנה הידידה החדשה שלה להשגיח לרגע על הפעוט ולפני שהגברת מגרה מספיקה להבין מה מתרחש, נעלמת הצעירה.
הגברת מגרה מוצאת עצמה שבויה על הספסל, לא יכולה להפקיר את הילד לבדו. לא יכולה להודיע לאיש, כולל לא לרופא השיניים. אחרי הכל סימנון אפילו לא חלם על טלפונים ניידים…
כאמור אותו אירוע שלא אגלה לכם כיצד הוא מסתיים קשור ישירות לחקירה בה עסוק בעלה- חקירת רצח ללא גופה.
הודעה אנונימית מגיעה לתחנת המשטרה ובה נאמר כי כורך הספרים הוא רוצח ששרף גופה בתנור הסדנה שלו.
חיפוש מגלה שתי שיני אדם בתנור( שמם לב למוטיב השיניים, נכון?) וחליפה שהוכתמה בדם.
הכורך מכחיש הכל כמובן.
עוד מעורבים עורך דין מושחת ושוטר צעיר נלהב ותמים.
תאורי הדמויות של סימנון נהדרים כתמיד, גם הדמויות המשניות ביותר.
כך למשל כשהוא מתאר אדם שכדי ליצור רושם של גבוה מכפי שהינו הוא דוחף קלפים לתוך נעליו.
תענוג פריזאי כמו קרואסון ושוקולה.