״המשחק 2״, ספרה החדש של דנה אבירם,(הוצאת רימונים) הגיע אלי שנה ורבע לאחר שסיימתי לקרוא את קודמו, ״המשחק״.
זה מה שכתבתי אז:
״הבעיה היחידה שלי עם הספר הזה, היא שהוא נגמר בשיא המתח ועכשיו אני צריכה לחכות לספר ההמשך״
ובכן, ההמתנה השתלמה. ספר ההמשך הוא לא פחות מצוין מקודמו, ואני מוצאת עצמי שוב מחכה להמשך.
יאמר לזכותה של דנה אבירם, שהפעם העצירה פחות אכזרית. המתח ניתן יותר להכלה עד שיצא השלישי.
לאלה מכם שאינם מכירים את סיפורה המרתק של הסדרה, הנה קישור למה שכתבתי על החלק הראשון.
״המשחק 2״ מתחיל מהנקודה בה נעצר הקודם.
אם תהיתם איך בדיוק אתם אמורים לזכור מה קרה בקודם ולשמור על רצף העלילה, באה דנה אבירם ופתרה את הבעיה בדרך חכמה במיוחד.
מכירים את סדרות המתח בטלוויזיה בהן כל פרק נפתח ב״תקציר הפרקים הקודמים״?
בספר זה נעשה בצורה חכמה וחלקה יותר.
התקציר מוטמע בתוך דיאלוג שמנהלות שתי דמויות בפרק הראשון, וכך גם הקורא יכול להיזכר מה היה וגם נשמר רצף עלילה טבעי.
״המשחק 2״ הוא כביכול לנוער. כלומר באמת לנוער, אבל לא רק. וממש לא חייבים שיהיו לידינו בני נוער כדי לקרוא את הספר.
למה? ראשית כי הוא כתוב היטב.
מותח כל כך שעדיף שתפנו לכם כמה שעות ברצף לפני שתתחילו, אחרת זה ייגמר בסירים שרופים במטבח, או ילדים שנשכחו בקייטנה…
כשהילדים שלי היו צעירים יותר צפינו יחד בסדרות ״השמינייה״ ו״האי״.
הסדרה ״המשחק״ לא פחות מותחת ומרתקת, והרבה יותר עמוקה.
מעבר לסיפור המרכזי, על חבורת הגיימרים שמנסה לפצח את התעלומה ולהבין לאיזה מזימה אפילה נקלעו בעל כורחם, יש הרבה סיפורי משנה.
למעשה כל דמות בחבורה הזו היא סיפור.
סיפורים על מערכות יחסים, על הכאב והנחמה שהן מזמנות.
סיפורים על התמודדויות, בין אם זו התמודדות עם אספרגר ובין אם זו התמודדות עם אהבה נכזבת.
זהו אחד המסרים החשובים העולים מהספר- כולנו מתמודדים.
גם אלה שנראים לכם מאושרים ואלילי אינסטוש. אם רק תתקרבו מעט תראו להם את הכאב ואת הכוח.
אוי דנה, איפה היית כשהייתי צריכה לשמוע את זה כנערה? ( כן אני יודעת. היית בעצמך נערה צעירה, אפילו ילדה)
במקום לדבר איתה בראשי, או כאן על גבי המסך, נפגשנו לראיון נינוח בים.
עוד לפני שהספקתי לשאול משהו הזכירה דנה בהקשר אחר שהיא ממש לא טכנולוגית, ואפילו הצחיקה אותי בתארה עד כמה.
שאלתי אותה איך יתכן שהיא לא טכנולוגית ומתארת בצורה אמינה ומעניינת כל כך את עולמות הטכנולוגיה, למשל בספר ״סלפי אחד יותר מדי״ עליו תוכלו לקרוא כאן וכמובן בסדרת הספרים ״המשחק״.
התשובה היא תחקיר- כשדנה הבינה בעקבות שיחה מקרית שעולם הגיימרים מעניין אותה, ושהיא רוצה לכתוב עליו ספר, היא נפגשה עם מקורות מידע, כלומר בני נוער שנמצאים עמוק בעניין, ולמדה את הנושא.
אם יש ביניכם כאלה שאינם חובבי טכנולוגיה וחוששים שהספר לא עבורם, זה הזמן להרגיע אתכם.
אין בו עומס מידע טכנולוגי.
הטכנולוגיה כאן היא רק סיפור מסגרת.
כאמור הסיפור האמיתי הוא משחק החיים, מערכות יחסים, עם אחרים ועם עצמנו.
כשדנה מדברת על מערכות יחסים בכלל, ועל מסרים שהיא רוצה להעביר לבני נוער בפרט, נדלק לה ניצוץ בעיניים.
הניצוץ הזה עובר בקריאה.
אין ספק שהיא אוהבת בני נוער ואוהבת את מה שהיא עושה.
בכובע אחר שלה,דנה מעבירה הרצאות להורים על הסכנות ברשת, וכיצד להתנהל בחוכמה בתוך העולם הזה, אשר יש בו המון טוב, אבל גם לא מעט סכנות. שוחחנו גם על כך.
בניגוד למבוגרים רבים, דנה לא שוללת את הרשתות החברתיות ואת הברכות שהטכנולוגיה מביאה איתה.
אני אומרת לה שמבחינתי הרשת היא כמו סכין, אשר ניתן להשתמש בה לרצח או לחיתוך סלט, הבחירה בידינו.
דנה מסכימה ומדברת על המסרים העולים גם מהספר, על מפגש בין טוב לרע, בין טכנולוגיה ודמיון למציאות.
המסרים שלה בספר, באופן לא מפתיע חשובים מאוד. יחד עם זאת, כפי שהיא בעצמה אמרה:
״חשוב זה לא מספיק. זה צריך להיות סיפור טוב ומעניין״
״המשחק 2״ הוא בהחלט כזה.
ביקשתי לשמוע קצת על מאחורי הקלעים של כתיבת הספר.
הספר, שבו נפגשות הדמויות במסגרת משחק עם הסיוטים שלהן, הפגיש את דנה עצמה עם הסיוט של כל כותב ותיק- מעצור כתיבה.
אחרי לא מעט ספרים שכתבה, כשהתיישבה לכתוב את ״המשחק 2״ נתקלה בקיר. שוב ושוב.
האמינו לי זה סיוט לכל כותב, אבל למי שכבר הוציא תחת ידיו ספרים טובים, ויודע שהקוראים מחכים, וצריך להוכיח עצמו מחדש זה סיוט כפול.
למזלה, ולמזלנו הקוראים נפגשה דנה עם מעין רוגל למה שנקרא ״פיצוח סיפור״.
הסיפור שהתחבא בתוכה, פוצח ואנחנו זכינו.
גם היא זכתה, שכן רק ככה היא יכולה לכתוב בכנות רבה ומתוך ידיעה על התמודדות עם סיוט ונצחון עליו.
לדבריה ״המשחק 2״ הוא סיפור של מסע הגיבור, או נכון יותר מסע הגיבורה.
זה אחד הדברים שאהבתי בספר, יש בו הרבה יותר גיבורות מגיבורים:)
דנה: הרעיון הוא שכולנו גיבורים וגיבורות. כולנו מתמודדים, ויוצאים למסעות פנימיים, נפגשים עם בעלי ברית ואוייבים, מתמודדים וחוזרים מהמסע קצת אחרים.
שתינו מסכימות שזה מה שהיינו רוצות שכל נער ונערה ידעו- כל אחד יכול להיות הגיבור/ה.
ההיררכיות החברתיות של גיל הנעורים הן לא הקאסטות בהודו. הילד הסובל מתדמית החנון של היום יכול להיות זה שיתגלה כצוקרברג הבא.
מלכת הכיתה? גם היא סובלת בדיוק כמותו ורוצה חיים אחרים. יש משהו מאד משחרר בידיעה הזו. כשהקושי מנורמל הוא מפסיק להיות אויב.
מסר נוסף שעולה מתוך הסיפור, הוא שהמציאות היא מורכבת מאוד, ומי שנדמה לך כאוייב לפעמים דווקא הוא בן הברית, ולהיפך. לא פעם כל מה שצריך לעשות כדי לשפר את מציאות חיינו היא לזוז קצת.
בעלילת הספר זו תזוזה פיזית, לתוך מרחב המשחק, אבל משם מתחילה התזוזה המטפורית שמכריחה את הדמויות להסתכל על הדברים מזווית שונה ולהתחיל לחולל שינוי. לקחת אחריות על החיים שלהם.
כשדנה אומרת שהספר הוא במידה לא מעטה פילוסופי, אני מסכימה איתה לחלוטין.
זה סוד הקסם שלו. כביכול סיפור מתח פנטסטי. למעשה ספר רב ממדים ועמוק.
כל כך עמוק שיכולתי להמשיך ולכתוב עוד ועוד,אבל במקום זה עדיף שתלכו לקרוא את ״המשחק 2״
