שרית פלייןשלוש, הוא ספרו החדש של דרור משעני. הפעם לא מסדרת אברם אברם הנפלא, אבל האמינו לי, הוא נפלא לא פחות.
שלוש, הוא ספרו החדש של דרור משעני. הפעם לא מסדרת אברם אברם הנפלא, אבל האמינו לי, הוא נפלא לא פחות.
אתמול כתבתי כאן על הגאונות של אגתה כריסטי, שבאה לידי ביטוי לא רק בעלילות ותעלומות שהיא רוקמת, אלא בעיקר בדמויות אותן היא בונה ובהבנתה העמוקה את הנפש האנושית.
דרור משעני עושה זאת באותה רמה.
האמינו לי, אני לא מגזימה. בעצם, אל תאמינו לי, תקראו ותווכחו בעצמכם.
מעט על העלילה של שלוש ללא ספוילר:
הפעם זה יהיה קצר במיוחד. אי אפשר לומר כמעט כלום מבלי לחטוא בספוילר.
אסתפק בכך ששלוש נשים נמצאות בסכנה גדולה, שאינן מודעות לה בצורה דומה אך שונה.
האחת היא אורנה, גרושה טריה ואם לילד רגיש במיוחד בשם ערן.
השניה היא אמיליה, עובדת זרה הנקלעת למצוקה.
האישה השלישית, היא אלה, סטודנטית בת שלושים ושבע.
זהו, יותר מכך לא אוכל להוסיף כלום, פרט לכך שלאורך הספר כולו, כמעט עד העמוד האחרון, מתנהל מירוץ נגד הזמן ונגד אחת הדמויות.
דרור משעני הוא כותב משובח, מרתק, ועמוק.
הפער בין מה שהדמויות יודעות ובין מה שהקורא יודע מעורר את הרצון לצעוק כמו ילדים בהצגת תאטרון:״ היזהרי״
לא רק הפער במידע גורם לתחושה הזו. הגורם הנוסף, ואופייני כל כך לכתיבתו של דרור משעני, הן הדמויות שלו.
הן נכנסות ללב במהירות, הן חיות ונושמות, מעוררות חמלה ורצון לגונן עליהן.
כמו אברם אברם, גם החוקרות המשטרתיות בספר הזה, הן דמויות שיש להן תפקיד הרבה מעבר לפתרון התעלומה.
למעשה כל הדמויות, גם המשניות ביותר, עוררו בי תחושה שאני מכירה אותן, לא רק שאני יודעת איך הן נראות ונשמעות, אני ממש מכירה אותן.
דבר נוסף שאהבתי בספר הוא האופן בו דרור משעני משתעשע עם עצמו ועם הקוראים במעין קריצה ובדיחה פנימית.
כמו היצ׳קוק שנהג להכניס את עצמו כניצב, בפריים אחד, בכל אחד מסרטיו, גם כאן יש מקומות שבהם נדמה היה לי שהכותב קורץ לי ובודק האם אני ערנית מספיק.
למשל לאישה הראשונה קוראים אורנה וכך גם לחוקרת שמופיעה בחלקו האחרון של הספר.
היא מגיעה לחקירה ממש במקרה, שכשהיא מחליפה בתורנות חוקר שקרע שריר באימון ריצה.
קרע בשריר בגלל אימון ריצה הופיע כבר במערכה הראשונה בספר אצל דמות אחרת.
אחת הדמויות היא של עורך דין בשם גיל חמצני, גם כאן מצאתי קריצה- אין בו לא גיל ובטח לא תחושה שהוא מעניק חמצן.
מצאתי משפט יפהפה אחד שאוכל לצטט מבלי לגלות לכם כלום חלילה:
״קולו של הכומר נפל מתקרת האולם והרחיק את המחשבות של אמיליה״
לסיכום, דרור משעני, אני עדיין מחכה בכליון עיניים לאברהם אברהם הבא, אבל בינתיים קיבלתי פיצוי נפלא.
רוצו לקרוא