שרית פליין״האריה והעכבר״ בגרסה עכשווית נהדרת, שכתבה יעל שכנאי ואייר דיוויד הול. גרסה מלאת הומור ועדיין שומרת על האיכות הקלאסית המקורית.
״האריה והעכבר״ הוא אחד המשלים הקלאסיים המוכרים ביותר, וזכה לעיבודים רבים מאוד.
הוצאת ״קוראים״ יוצאת בסדרה חדשה של משלים קלאסיים בעיבוד חדש.
לכאורה, למה לחדש ומה כבר יש לחדש?
על השאלה למה התשובה פשוטה מאוד- כדי להתאים לרוח התקופה.
כדי שילדים בימינו ירצו לקרוא ולהאזין למשלים הקלאסיים ולא ינותקו מהתרבות הנהדרת הזו, הם צריכים להיות מוגשים בצורה המותאמת לימינו.
על השאלה מה כבר יש לחדש אענה דרך הסקירה הזו.
את הלבוש החדש של ״האריה והעכבר״ כתבה יעל שכנאי, אשר בין כובעיה המרובים היא גם מו״לית הוצאת רימונים, הוצאה המתמחה בספרי איכות לילדים, וגם בספר הזה, אשר יצא כאמור בהוצאת קוראים ניכרת טביעת היד שלה האיכותית שלה.
״האריה והעכבר״ בגרסה הזו שומר כמובן על המסר של המשל הקלאסי.
גם כאן העכבר הקטן כמעט נטרף על ידי האריה, משכנע אותו לשחרר אותו ובבוא היום מתהפכות היוצרות והעכבר הוא זה המציל את האריה ממלכודת אליה נפל, בעזרת כירסום החבלים יוצא האריה לחופשי. מוסר ההשכל נשמר- כל אחד, בלי קשר לגודלו וכוחו הפיזי עלול למצוא את עצמו במצוקה, תלוי בטוב לבם של אחרים.
כל אחד, קטן וחלש ככל שיהיה, יכול להיות זה שיחלץ את האחר ממצוקה.
מה השתנה אם כן?
ראשית, השפה היא בת ימינו.
אין הכוונה חלילה לזילות של השפה הספרותית.
יעל שכנאי משלבת שפה עכשווית ומשלב לשוני גבוה, תמהיל המאפשר לילדים להבין את הסיפור ובמקביל להגדיל את אוצר המילים הסביל שלהם.
הנה דוגמא:
״כפתו הגדולה הושיט הוא קדימה,
ובטרם הספיק העכבר לקרוא ״אמא!״
לכד את כולו בתוך האגרוף.
עוד רגע, קטנצ׳יק, אותך כאן אטרוף.״
הנה לקט של מילים מהספר שיעשירו את אוצר המילים של הקורא הצעיר:
אנפפה,קמצוץ, במחילה, נקש בשיניו, נקלע לצרה. ויש עוד הרבה.
בקריאה קולית הטקסט מתנגן , המצלול נהדר וכך גם החריזה.
בדיוק כמו שילדים אוהבים.
בנוסף הספר מצחיק ממש יותר מהסיפור המקורי.
במסגרת ההתאמה לרוח התקופה, האריה והלביאה , מקפידים על בריאותם והם אפילו צמחוניים.
עצם האיזכור של הלביאה גם הוא חידוש, כמובן.
״בקרחת היער, כך סיפרה השמועה,
גרו ביחד אריה ולביאה.
בכל בוקר השכימו, אכלו חביתה,
מעט ירקות ולחם חיטה.
הם הקפידו יום יום על טיב התזונה,
על אוכל בריא עם פירות העונה.
השקיעו בספורט- הליכה וריצה,
אכלו גרעינים, שקדים וביצה.״
לא זו בלבד שהלביאה מוזכרת בגרסה הזו של ״האריה והעכבר״, הזוגיות בין השניים שיוויונית.
כשהלביאה חולה האריה מבשל לה, מגיש ארוחה למיטה ושוטף כלים.
הסיפור רווי הומור ושמחת חיים, ההנאה מובטחת לא רק לילדים, אלא גם למבוגר הקורא איתם או להם.
אני למשל צחקתי בקול כשהאריה הוסיף לתה סטיביה, וכשהג׳ירפה אכלה עלים מגולגלים בתוך לאפה.
לטקסט הנהדר נוספים האיורים הלא פחות נהדרים של דיוויד הול, מאייר נפלא, שאייר בין היתר את ״חתולה וארנבון מחליפים בתים״ של דורית רביניאן, ואת ״האריה הרעמתן והג׳ירפה גם״ של דב אלבוים.
גם כאן האיורים שלו תורמים רבות להומור של הספר.
הנה שתי דוגמאות:
הספר מנוקד ומתאים לילדים שכבר קוראים בעצמם, או להאזנה מגיל ארבע.