שרית פלייןחווית הקריאה ב״איידהו״ דומה להתבוננות בתמונה גדולה מרובת פריטים כשבכל פעם זווית המבט, והזום משתנים.
״איידהו״, ספרה של אמילי רבקוביץ׳, בתרגומה של רחלי לביא הוא הצלחה לקטורית נוספת של הוצאת תמיר//סנדיק.
הזהירו אותי לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, שיתכן ואתעצבן על סופו ,מאחר והוא סוף פתוח.
האמת היא שעל פי רוב קשה לי עם סופים פתוחים של ספרים, בעיקר ספרים כאלה שיש בהם תעלומה, אבל במקרה הזה, ומבלי לספיילר, אני חייבת לציין שמשום מה העניין לא הפריע לי.
אפילו העובדה שנשארתי עם שאלות פתוחות רבות שהספר לא נתן תשובה לגביהן לא הפריע לי.
כשתהיתי ביני לבין עצמי מה הסיבה לכך הבנתי משהו.
. חוויית הקריאה וההנאה ממנה מורכבות מהרבה דברים. סגירת קצוות היא לא בהכרח אחד מהם.
מתי כן חשובה סגירת הקצוות? למען האמת,אין לי תשובה חד משמעית.
אולי כמו בחיים, כשהתחושה שנותרת היא של אמינות, תחושה שהדברים קרו כפי שצריכים היו לקרות, אז ההנאה קיימת.
מעט על העלילה של ״איידהו״ ללא ספוילר
קשה מאוד לספר על ״איידהו״ בלי ספוילר.
אן ווייד נשואים וגרים בצפון איידהו בחווה.
אלה הנישואים השניים של וויד.
בזמן שוויד מאבד את זכרונו בגלל דמנציה מוקדמת, מנסה אן להבין מה קרה בחייו הקודמים.
מה קרה באותו יום גורלי בחייו ששינה את חייו וחיי משפחתו בצורה טרגית?
מאחר וזכרונו של וייד הוא משענת קנה רצוץ לא נותר לה אלא להעזר בהשערות וסימנים.
הסיפור מסופר מנקודות מבט רבות ובנקודות מרובות על ציר הזמנים וכך למעשה נוצר מעין פאזל אותו הקורא מנסה להבין.
למעשה יותר מפאזל דמתה בעיניי חווית הקריאה ב״איידהו״ להתבוננות בתמונה גדולה מרובת פריטים כשבכל פעם זווית המבט, והזום משתנים.
התמונה היא אותה תמונה כביכול, אבל כל שינוי כזה גורים לראות דברים אחרים.
אם תבואו אל הספר מתוך רצון לקבל תשובה חד משמעית על מה היה באותו יום כנראה שלא תקבלו אותה ואולי תתעצבנו.
אני מציעה לחפש תשובה לשאלות אחרות:
מה יכול היה להיות?
למה עלולה לגרום קנאה וחשדנות?
מה עשויה לגרום האהבה?
וגם- מאיפה המוח היצירתי הזה של הסופרת המציא סיפור כזה?