"מה את יודעת", הוא ספרה הרביעי של מעין רוגל(הוצאת כנרת), והשני אותו קראתי.
הוא שונה לחלוטין מספרה הקודם "גם קופים נופלים מעצים", בסוגה ובסגנון שלו.
יחד עם זאת יש דבר המשותף לשניהם- התובנות ומחשבות על החיים השזורות באופן טבעי וקולח ומוטמעות בסיפור עצמו.
בספר "מה את יודעת" הן מופיעות כמחשבות של הדמויות וכחלק מהמסמכים אותן מגלה אחת הדמויות.
מעט על העלילה של "מה את יודעת" ללא ספוילר
כאן אני צריכה להיזהר במיוחד מספוילרים, מאחר ומדובר במותחן פסיכולוגי. אם כי הדגש הוא הרבה יותר על פסיכולוגי מאשר על מותחן, מה שיגרום גם לאלה שאינם חובבי מותחנים לאהוב אותו.
עדי, הדמות הראשית בסיפור, נשואה לעומר כשנה. השניים חיים ביישוב קטן צמוד לשני זוגות נוספים, חבריהם הטובים ביותר, או לפחות חבריו של עומר.
רז, אחד החברים, הוא מייסד ומנהל של "הקהילה". זו קבוצה ללימוד ושיפור המודעות העצמית או אולי זו כת מסוכנת?
תלוי את מי שואלים.
רז נעלם והיעדרותו פותחת תיבת פנדורה.
החיפושים אחריו מביאים לשורה של חשדות, האשמות, חקירות ועוד ועוד שקרים וסודות.
בתוך כל אלה לומדת עדי רבות. היא לומדת על עצמה, על בעלה וחיי הנישואים שלה, על הוריה וסבתה, על מי שחשבה לחבריה ועל מקורות הבדידות הקבועה שלה.
"מה את יודעת" ממחיש את זה שסודות ושקרים הם רכיב רע מאוד לחיים, אבל טוב מאוד לספרות.
מעין רוגל יודעת להגיש סיפור, כזה שבכל פעם שפרק מסתיים היד הופכת מיד את הדף והעיניים מבקשות את הפרק הבא. המתח הולך ונבנה בהדרגה, למרות שלא מדובר במותחן קלאסי.
אין כאן טובים ורעים, אין אלימות, יש הרבה סודות והבנת הנפש האנושית.
תאורי הסדנאות בספר אמינים ביותר. עד כדי כך שנדמה שמעין רוגל ישבה בסדנה כזו ותיעדה אותה אחת לאחת ולא המציאה אותה.
זיהיתי בו יסודות בודהיסטים, אבל הוא רחוק מאוד מרוחניקיות או רוחניות.
"מה את יודעת" מביא מגוון של קולות. הקול הציני, החשדן, הקול שמבקש מאוד להאמין ומפחד בו זמנית, הקול של העדר התמים ועוד.
הספר ערוך היטב ומהודק( עריכה נועה מנהיים), חכם ובעיקר מהנה.
