״הדשא של השכנה״ ספרה השני של קרין אהרון, (בעריכה מצוינת של אורית צמח), הוא ספר שסחף אותי במשך יומיים והעלה בי מעט דמעות הזדהות והרבה חיוכים.
מעט על העלילה של ״ הדשא של השכנה״ ללא ספוילר:
כנרמז משמו של הספר, הדשא של השכנה תמיד ירוק יותר, דברים שרואים מכאן לא רואים משם ולכל אחד יש את שק הצרות שלו. שירי, טלי ורעות הן שלוש שכנות בשכונת פרוורים. חלק מהילדים שלהן לומדים יחד. הן קונות באותו סופרמרקט שכונתי, פעילות בוועד ובתחילת הסיפור יודעות מעט מאוד זו על זו. כל אחת מהן בטוחה שגורלן של שתי שכנותיה טוב משלה. שירי, נשואה לאבנר, אם לשלוש בנות, אשת היי טק מתוקתקת מתעלפת יום אחד במשרד, ונאלצת להתמודד עם הפחדים והטראומות שלה. טלי, בנקאית בכירה, מנסה להציל את נישואיה ואת ארבעת ילדיה מההרפתקאות המסוכנות של בעלה.
רעות, הצעירה שבחבורה, חולמת על היום שבו אבי ילדיה יהפוך לבעלה ובינתיים מתמודדת עם בתו המתבגרת והקשיים שהיא מביאה עימה.
יש כאן שלוש עלילות שמאירות זו את זו וגם נפגשות ומשיקות.
על מה הסיפור?
על הפערים בין מה שאנחנו רואים מזוויות שונות.
על התמודדות עם מציאות משתנה, לא בהכרח רצויה.
על אהבה מסוגים שונים.
על מחלות שקופות. היחס של החברה(גם הקרובים ביותר) ומערכת הרפואה אל נשים (לצערנו הסטטיסטיקות מדברות. אלו בעיקר נשים) הסובלות ממחלות שקופות. לא די שאנחנו סובלות ממצב פיזי לא קל, הרפואה בחלקה והחברה ברובה מתייחסת לכך כחרדות היסטריות.
על חברוּת נשית , שמנסיוני אין לה תחליף.
בנימה אישית:
״ הדשא של השכנה״ דיבר אלי מאוד כי במידה מסוימת הוא גם הסיפור שלי. עם זאת זה הסיפור של כולנו. כולנו מתמודדות עם מציאות משתנה, עם עולם פנימי מול חיצוני ועם הידיעה שבסופו של דבר הדשא שלנו הוא הכי ביתי.
