כל הפוסטים בספרות מתורגמת

חווית הקריאה ב״איידהו״ דומה להתבוננות בתמונה גדולה מרובת פריטים כשבכל פעם זווית המבט, והזום משתנים.

״מלח אל הים״ הוא ספר שתתקשו לעזוב, גם אחרי שתסיימו לקרוא אותו

ז׳ורז׳י אמדו משתמש באלכימיה הקסומה של האמנות ומפיק יופי מהכיעור.

הכתיבה של טיארי ג׳ונס היא ההבדל שעושה את ההבדל.

״הזמן שנפער״, הוא ספר מיוחד במינו. נכון, כל ספר הוא מיוחד, אבל במקרה הזה אני מתכוונת לנסיבות כתיבתו ולא רק לתוצאה.

קראתי את ״החיים החדשים של סבא נפולאון״ ברצף במשך כמה שעות. חייכתי, דמעתי, צחקתי, הרהרתי ובעיקר הרגשתי את האהבה. מבחינה מסויימת הוא הזכיר לי את הסרט ״מחוברים לחיים״

ההצלחה הגדולה של אגתה כריסטי לא נובעת רק מיכולתה לרקום עלילות מפתיעות ולשחק מול הקורא כמו שחקנית שח מט משובח, אלא בעיקר מיכולתה להכנס למהלכי הנפש של הדמויות, ולתאר אותם בצורה עמוקה ומבריקה.