״סלפי אחד יותר מדי״ אותו כתבה דנה אבירם (הוצאת רימונים וידיעות ספרים) הוא ספר חשוב מאוד, ועוד אגיע לכך בהמשך הפוסט, אלא שאילו לא היה ספר מרתק וכתוב היטב, לא היתה חשיבותו באה לידי מימוש.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
כשהיתה טל בכיתה ב׳ עזבה עם משפחתה את ביתה ברמת השרון ועברה לגור בבסיס חצרים, שם שובץ אביה כמפקד הבסיס. מהר מאוד שכחה את געגועיה וחצרים הפכה להיות בית מאושר עבורה.
שש שנים מאוחר יותר מבשרים לה הוריה על כך שהמשפחה חוזרת לביתה הקודם ברמת השרון. טל נסערת מאוד, אך נאלצת להשלים עם רוע הגזירה. בביתה הישן-חדש מחכות לה שתי חברותיה לשעבר, ובעזרתן( או לא) היא מתמודדת עם ההסתגלות לכל השינויים בחייה, המעבר ממגורים בבסיס למגורים בעיר, המעבר לחטיבת ביניים, הרגלי לבוש והתנהגות שונים לחלוטין מאלה שאליהם היא רגילה.
בהמשך היא מתאהבת בשון, שלומד בתיכון, החתיך שמפיל ברשתו נערות תמימות, אלא שהיא כמובן לא מודעת להיותו כזה.
החלטה פזיזה של רגע גורמת לה לשכוח את כל מה שלמדה, את כל עקרונותיה ולשלוח תמונת סלפי, סלפי אחד יותר מדי שהופך את חייה.
בכתיבה של דנה אבירם ניכר כי היא מכירה היטב הן את עולם הנוער והן את הרשתות החברתיות למינהן. כאמור את הספר כדאי לקרוא קודם כל משום שהוא כתוב היטב, וסוחף. בנוסף על כך מדובר בספר שחשוב מאוד לקרוא אותו.
חשוב לבני הנוער, שכן אם נרצה או לא יש יותר סיכוי שילמדו מניסיונה של נערה בת גילם, איתה הם יכולים להזדהות, גם אם היא דמות בדויה, מאשר משיחות או הרצאות של מבוגרים, וזאת מבלי להפחית חלילה בחשיבותם של האחרונים.
ערך נוסף שבני נוער יקבלו מהספר, הוא חמלה. ראשית חמלה עצמית, טל שופטת את עצמה לחומרה, וזה כמובן מכפיל את סבלה, בהדרגה היא לומדת לסלוח לעצמה. בני נוער כמו כל בני האדם וקצת יותר עושים שטויות, שטויות אשר לרוע מזלם מקבלות תהודה רבה בעידן הרשתות. כמו שאומר אביה של טל בספר, כשהוא עשה טעות כנער ידעו על כך חמישה אנשים, בימינו עם כל הרשתות יודעים על כך לעיתים מאות ואף יותר.
אפילו אם תקרא את הספר רק נערה סובלת אחת, שעברה חוויה דומה, ובזכות הספר תלמד לחמול על עצמה, רק זה לבדו הופך את הספר בעיניי לחשוב, ואני משוכנעת שזה יקרה ליותר מאשר נערה אחת.
דנה אבירם עצמה חומלת על הדמויות, אין חלוקה חד מימדית לטובים ורעים, הדמויות עגולות, אנושיות וראויות לחמלה, אפילו שון.
״סלפי אחד יותר מדי״ הוא ספר חשוב גם לכל מי שמלווה בני נוער- הורים, מורים, יועצות. דרך הקריאה למדתי שגם אלה מאיתנו שהשקיעו זמן ןמחשבה בשיחות עם ילדינו ופעולות מניעה למינהן, לא באמת יכולים להיות רגועים. זה עלול לקרות לכל אחד, למרות הכל. הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות הוא לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, בכל מחיר. הילדים שלנו מוכרחים לדעת שלא משנה מה יעשו ליבנו פתוח אליהם, ואנחנו מוכנים להקשיב, לשמוע מה מניע אותם, וגם אם הטעות נעשתה הם לא לבד.
ערוץ תקשורת פתוח חושב הרבה יותר מכל דבר אחר, תשאלו את הוריה של טל שלמדו זאת על בשרם.
