אחרי שקראתי את ״כמעט שם״ ספרו של רועי סלמן, שיצא בסדרת ״פרא״(הוצאת טל מאי) היו לי ציפיות גבוהות מאוד מהספר החדש באותה הוצאה ששמה לה למטרה להביא לבני נוער ספרות איכותית חדשה.
לשמחתי הרבה הציפיות נענו במלואן. ״בזמן שלא היית״ שכתבה ענבל מלכה הוא ספר מצויין, לכל קורא מגיל הנעורים ומעלה.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
נילי היא נערה החיה עם משפחתה באחד המושבים בארץ. לכאורה משפחה נורמטיבית. למעשה אב המשפחה חולה בדיכאון אשר לא מטופל ומצבו הולך ומדרדר.
אל הבית השכן עוברת משפחה בת שתי נפשות בלבד, אמא ונער צעיר מנילי בשנה.
הנער מעיד על עצמו״נראה לי שאני לא טוב עם חבורות, אני אף פעם לא מצליח להתאים את עצמי.״
לנילי גם אחות גדולה אשר בוחרת ללמוד בפנימייה וכך נשארת נילי להתמודד כמעט לבדה עם מציאות מכאיבה. הכאב שלה מהדהד סיפורו של רון ולהיפך
אל דאגה, סוף הספר, כראוי לספר נעורים אופטימי ביותר ויחד עם זאת אמין ולא קלישאתי.
העצב בספר סמיך ממש, המחיר שגובים סודות אפלים, היפוך התפקידים כשילד נאלץ לתפקד כהורה, דווקא בגלל הצורה הכמעט טבעית שנילי מספרת את חוויותיה במשך כשנה, הניגוד הזה שבין הטון הנון שלנטי לעומס שמוטל על כל אחת מהדמויות יוצר בעיניי יתרון כפול:
מבחינה ספרותית האיפוק הוא כוח מדגיש.
לא פחות חשוב, מאחר ומדובר בספר לנוער- בני נוער אשר מתמודדים בעצמם עם קשיים כאלה או אחרים ועם הסתרה, עבורם הספר ״מנרמל״ את התופעה והם מגלים שהם לא לבד. תחשבו כמה כוח מקבל אדם מגילוי כזה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנער/ה.
וגם בני הנעורים אשר זכו לגדול בתנאים טובים וללא כל קושי( יש כאלה בכלל?) ירוויחו מהספר התבוננות עמוקה ורחבה יותר על בני אדם, זה בעיניי צעד בדרך החמלה, וחמלה היא בסיס להחלמה של כל אחד ושל החברה כחברה.
חשוב לי להבהיר- הספר אמנם עוסק בתופעות חשובות שלא מטופלות לרוב בספרות נוער, אבל קודם כל מדובר בספר שכתוב וערוך היטב, ושואב לתוכו את הקורא.
ממליצה בחום לנוער ולכל מי שהיה פעם נוער.
לקריאת ההמלצה על ״כמעט שם״
