״המלחמה שהצילה את חיי״ נשמע כמו אוקסימורון קלאסי.
איך מלחמה שבמהותה מחסלת חיים יכולה להציל אותם?
זו בדיוק התימה העיקרית של ספרה של קימברלי ברובייקר ברדלי, ״המלחמה שהצילה את חיי״,בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
שום דבר הוא לא לגמרי רע או לגמרי טוב.
מעט על עלילת ״המלחמה שהצילה את חיי״ ללא ספויילר
איידה בת עשר, ככל הנראה, שכן היא מעולם לא ידעה בדיוק בת כמה היא, שלא לדבר על חגיגת ימי הולדת.
היא נולדה עם נכות קלה בכף הרגל שלה.
אמה מתביישת בה וכולאת אותה בתוך הבית.
היא מטפלת באהבה ובמסירות באחיה הצעיר, ג׳יימי ולא מוכנה להיפרד ממנו.
כשלונדון מאויימת בהפצצות על ידי הגרמניים במלחמת העולם השנייה, מפונים ילדי העיר אל הכפר הרחוק.
איידה לא מוכנה להיפרד מאחיה ואיכשהו מצליחים השניים להתקבל בביתה של אישה בשם סוזן.
סוזן שקועה עמוק באבל על חברתה הטובה (בת הזוג שלה? לא ברור.) ולכן בתחילה לא ששה לקבל אותם
היא פועלת בהתחלה מתוך חוש החובה ולאט לאט מגיעות החמלה והאהבה.
״המלחמה שהצילה את חיי״ הוא סיפור על אהבה ומסירות, אמונה ובגידה, חזרה לחיים אחרי טראומות, נכות פיזית לעומת נכות נפשית.
הספר, שככל הנראה מיועד לנוער וממה שנקרא בחו״ל young adults , ואולי בגלל זה גם הנושא של חברתה של סוזן לא מטופל עד הסוף, סוחף ביותר ונוגע ללב ולא במקרה הוא זכה בפרס ניוברי, ופרסים אחרים, ועמד בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.
ייתכן שאם הספר היה מיועד למבוגרים הייתי מצפה שדמותה של האם תהיה יותר עגולה ופחות מרושעת, אבל יש לציין שהדבר לא ממש הפריע לי.
מה גם שיתר הדמויות יותר עגולות.
מומלץ מאוד לחובבי ספרי נוער, ולמי שמחפש ספר שמצד אחד יעסוק בצרות של אחרים ומצד שני יזכיר את הרוח האנושית החזקה.
