"אשת חוג הקוטב" ספרה של נעה חוברה(עריכה-מוריה קודיש. הוצאת שתים) הוא ממש לא מה שציפיתם לו
מספר על אלמנה צעירה אשר בעלה או כפי שהיא קוראת לו "המנוח" נרצח בשבעה באוקטובר.
הוא מצחיק, פרוע, שנון, ציני ו- כמובן גם כואב ומכאיב.
עמר אטיאס היא אותה צעירה שבעלה נרצח בשבעה באוקטובר. ביתם בעוטף נהרס והיא פונתה ממנו יחד עם ילדיה ושאר חברי הקיבוץ.
היא מתעדת את שנת האבל הראשונה שלה כמו קומדיה שחורה אשר בבסיסה ההכרח להישאר שפויה ולו רק למען ילדיה.
בנוסף למנוח היא מתאבלת גם על הבית הפיזי שנהרס. היא מתעדת את המעבר למלון מפונים ואחר כך לבית החדש, את מילוי הטפסים של ביטוח לאומי, את ההתמודדות עם המשימות הרבות שהיו תפקידו של המנוח והיא מוכרחה ללמוד אותן עכשיו.
" היא יודעת למצוא את הדיל הכי טוב לשואב אבק רובוטי, אבל לבשל? להחליף מצעים? להתקין כיסאות בטיחות? קיבינימט, אלו דברים שהיא חייבת לדעת עכשיו, כשהיא ראש השבט הקטן שלה.
למה, לעזאזל, היא לא טרחה לשים לב איך הוא מכין את הקציצות שהיא אוהבת? עכשיו המתכון הלך איתו"
המנוח נוהג לצוץ במפתיע ולשוחח איתה קצרות. השיחות מלאות בהומור, הקנטות הדדיות, אהבה געגוע ותסכול. ניתן ללמוד מהן מעט על מערכת היחסים שהתקיימה עד השבת האיומה ההיא.
"אתה מתבכיין שהם לא יזכרו אותך? אני פה לבד ואתה נהנה לך בשמיים עם צ׳נדלר בינג וקפטן הולט. תשתוק.״ ״סליחה,״ הוא צחקק. ״לא התכוונתי, רק רציתי לעודד אותך.״ ״אתה קצת מת וזהו? כבר שכחת איך זה עובד? מערכת יחסים? דו־שיח?״ ״בסדר, הבנתי, אני פה בשבילך, מה אני יכול לעשות? את מלכת העולם, אלופת האלופות, תותחית. אם השנה. לביאה.״ ״אולי אם תרגיע עם הסופרלטיבים אני אשכרה אאמין לזה.״ ״את לא תאמיני גם אם תקבלי פרס נובל ל׳אם השנה׳, אז תיתני לי לפחות לשעשע את עצמי. וסופרלטיבים זו מילה של זקנים, עֹמר.״ היא גלגלה עיניים. ״אני צודק, ואת יודעת. אבל אני מת אז לא אכפת לי שלא תודי בזה.״ היא שחררה צחוק קטן."
נעה חוברה מזכירה פעמים רבות כל כך את שם הגיבורה עמר אטיאס ובכך היא מצליחה ליצור תחושה כאילו מדובר במותג גנרי.
כך למרות שהיא יוצרת גיבורה שאנחנו נקשרים אליה אישית היא מזכירה לנו-כמו הסיפור האחד הזה יש עוד מאות רבות. רק בשנים האחרונות,
ואלפים אם מתייחסים לכלל שנות קיום המדינה.
על שם הספר "אשת חוג הקוטב"
בחוג הקוטב הצפוני עוברים התושבים בין חצי שנה חושך לבין חצי שנה של אור וחוזר חלילה.
נעה חוברה משתמשת בעובדה זו כדימוי למצבה הנפשי של עמר אטיאס
למען הסר ספק
נעה חוברה לא מסתירה את הכאב במצבה של עמר אטיאס. עמר נופלת ומתפרקת, זועמת ובוכה ו והיא גם קמה ומתפקדת, בהתחלה למען ילדיה ובהמשך גם למען עצמה.
חמשת שלבי האבל הם לא באמת שלבים, הם מצבים נפשיים מול האבל, וההתמודדות היא ספירלית ולא ליניארית.
כמו כן ,לכל מתאבל הזכות להתאבל ולהתמודד בדרכו גם אם שני אנשים מתאבלים על אותן אובדן ממש.
ב"אשת חוג הקוטב" מתוארת דרכה של עמר אטיאס להתמודד.
כתיבת הספר והוצאתו לאור הוא חלק מדרכה של נעה חוברה להתמודד.
בשבת הארורה ההיא, נעה שהתה עם בעלה עדו ושלושת ילדיהם בביתה בקיבוץ סופה.
עדו, רס"ן במילואים יצא להגן על הקיבוץ עם נשק שאול. מהקרב הזה הוא לא שב.
