קראתי את ״תמרה משקרת״ של נטע רוט(הוצאת כתר. עריכה יונתן שגיב) בנשימה עצורה ולא פעם בלסת שמוטה, מהרגע שפתחתי אותו ועד שהגעתי למילה האחרונה, למרות שלא מדובר בספר מתח.
מעט על "תמרה משקרת" ללא ספוילר
תמרה היא בחורה בת עשרים ושלוש. היא מעידה על עצמה שרק עם אמא שלה הייתה כנה. לכל שאר האנשים תמרה משקרת.
כך למשל היא מסתירה מדניאל, בן זוגה, את זה שלמעשה היא לא מעריכה אותו, לא נמשכת אליו ומשתעממת ממנו.
כבר בעמוד הראשון תמרה מספרת איך היא משתמשת בפנים שלה כמסכה ויודעת לזייף תחושות שונות.
לא במקרה היא נמשכת לתיאטרון עוד מנערותה. הספר נפתח בכך שהיא נמצאת בתיאטרון בלונדון ומקבלת הודעה שאמא שלה מתה.
גם בהלוויה ובשבעה תמרה משקרת, או לפחות מסתירה את האמת.
כשהיא מגלה שהיא עומדת לאבד את הבית בו גדלה לטובת אביה החורג. היא מספרת שקר גדול אחד ומכאן מתגלגלת העלילה.
על הכתיבה של נטע רוט ב "תמרה משקרת"
מרגע שהתחלתי לקרוא בספר ובעיקר מרגע קריאת הצוואה של האם, הרגשתי כאילו אני צופה במחול מהיר ומסחרר של המילים שמסתדרות יחד להצגת יחיד מרתקת, או מיני סדרה בטלוויזיה.
כשהגעתי למילה האחרונה, התחושה הייתה כמו אחרי חוויה מטורפת שבה אני שואלת "מה זה היה?! אפשר עוד פעם?"
חלק מהתחושה הזו נובע מכך ש"תמרה משקרת", מתעתע כמו תמרה עצמה.
לכאורה האמת נאמרת כבר בשם הספר "תמרה משקרת" אבל האם זו באמת האמת או אולי מינוס מינוס שווה פלוס?
אולי ההצהרה בדבר היותה שקרנית היא שקר בעצמה. ואם כך כיצד יש להתייחס למה שהיא מספרת לנו?
האם תמרה באמת משקרת ואולי בעצם היא רק מחפשת את האמת ומגיבה לשקרים המקיפים אותה?
נטע רוט בחרה לכתוב את הספר בגוף ראשון. הרבה פעמים יש לי כקוראת בעיה עם בחירה כזו. מן תחושה של זיוף.
הרי בחיים האמיתיים אף אחד לא מספר את הסיפור כך כולל המחשבות שלו והפרשנויות אם אין נמען ספציפי מולו.
מחשש ספוילר אני לא יכולה להסביר יותר מדי מה נטע רוט עשתה כדי להתגבר על הבעיה.
אני יכולה לומר רק שזה קשור לדרך שבה המוח של תמרה עובד בתגובה למשהו שקרה מזמן. ואוסיף גם שזה מהלך ספרותי מבריק.
זה ספר על טראומה ומה שהיא מחוללת לנפש. על אמת ושקר, על ההכרח להוציא את הסודות ממרתפי הנפש.
"תמרה משקרת" הוא ספר חכם, מצחיק וכואב. עמוק ולא מרפה מהלב או מהראש גם אחרי הקריאה.
נטע רוט היא נכדתה של הסופרת שולמית לפיד, ובתה של הסופרת והפסיכואנליטיקאית מרב רוט, ללא ספק ייחוס מכובד וגנטיקה מבטיחה.
אבל קודם כל היא צעירה מוכשרת בפני עצמה, רק בת עשרים וחמש וכבר שחקנית, תסריטאית ומחזאית שזכתה במספר פרסים.
נטע, אחרי הספר הזה אני ממש מחכה לספרים נוספים שלך.
