"המקעקע מאושוויץ" הוא רומן שכתבה הת'ר מוריס(הוצאת שוקן. תרגום דקלה פרידמן) ומבוסס על סיפור חייו האמיתי של לאלי סוקולוב.
ככזה ההתייחסות שלי אליו היא בעיקר מבחינת התוכן, וההמלצה עליו נובעת מהסיפור יוצא הדופן ולא בהכרח כיצירה ספרותית.
מעט על העלילה של "המקעקע מאושוויץ" ללא ספוילר:
"המקעקע מאושוויץ" כנרמז משמו הוא סיפור חייו של לאלי סוקולוב, יהודי סלובקי אשר יכולתו לשרוד באושוויץ הייתה תלויה בעיקר בהיותו מי שקעקע את המספר על זרועותיהם של כל האסירים החדשים.
לאלי הוא איש רגיש ונדיב וככזה לא שש אל תפקידו, אבל הוא מבין, כפי שאומר לו מי שחנך אותו בתפקיד, כי אם לא הוא, מישהו אחר יעשה זאת והוא עצמו ימות.
ביום בו הגיע לאושוויץ נשבע לעצמו לאלי כי ישרוד ויצא בחיים. לשם כך הוא פועל בכל דרך אפשרית ויחד עם זאת שומר על נדיבותו ורגישותו ועוזר לשאר האסירים ככל יכולתו גם במחיר סיכון עצמי.
בניגוד לכל הסיכויים מוצא לאלי שם, במקום הנורא מכל את אהבת חייו, גיטה. השניים נתקלים כמובן בסכנות מרובות וקשיים שוטפים ויחד עם זאת מצליחים להישאר יחד.
האם יצליחו השניים לשרוד עד תום המלחמה? האם יישארו יחד? ומה יקרה לאחר המלחמה?
את כל זאת תגלו אם תקראו בעצמכם.
סיפורו של "המקעקע מאושוויץ" כל כך מעניין שנשאבתי לספר מההתחלה למרות שהוא לא כתוב בצורה ספרותית במיוחד. בחלק מהמקומות אפילו ניכר שהכותבת, הת'ר מוריס כתבה את הסיפור בתחילה כתסריט. יש רצף של פעולות ודיבורים בצורת דיווח, כמעט סרט תיעודי.
כאמור, למרות זאת, נסחפתי אל הסיפור, חיבבתי מאוד את לאלי וגיטה ודאגתי לגורלם.
החלק האחרון של הספר, זה המתרחש החל בימים האחרונים של המלחמה, כשהרוסים כבר מגיעים ועד לאחריה היה בעיניי פחות טוב ולעיתים תהיתי על אמינותו.
יחד עם זאת הזכרתי לעצמי שהספר מבוסס על סיפור אמיתי, ולעיתים המציאות עולה על כל דמיון.
יחסית להיותו ספר שואה, מינון הזוועות בו נמוך ביותר, ולכן מתאים גם למי שמתקשה לקרוא ספרי שואה.
מעבר להיותו סיפור אישי וספר על הזוועה הגדולה ביותר,"המקעקע מאושוויץ" הוא גם ספר על כוחה של אהבה וניצחונה של הרוח האנושית על הרוע שקיים אצל חלק מבני האדם.
