"לימונדה" עדי זליכוב- רלוי. איורים אביאל בסיל. הוצאת ידיעות ספרים
אהבתי את ספרי הילדים הקודמים של עדי רליכוב-רלוי, ובמיוחד את "מעשיה לנר ראשון" עליו כתבתי כאן
ספרה השלישי, "לימונדה" ,כמו קודמיו ,מחזיר לנו טעם של פעם, ועם זאת שומר על רעננות ומדבר לילדים של היום בגובה העיניים.
זהו סיפור על נכד ונכדה שמגיעים לבקר את סבתם ומבקשים ממנה מיץ פרי סחוט.
הסבתא מצביעה על המזמרה והסולם ושולחת אותם לטפס, לקטוף לסחוט ולהכין לעצמם לימונדה.
השניים נהנים מהתוצאות ומחליטים להקים דוכן לממכר לימונדה על מנת לחסוך כסף לקניית אופניים.
הרעיון שלהם זוכה להצלחה, אלא שההצלחה גדולה מדי…
הם מוצאים את עצמם מוצפים הזמנות, מקימים דוכן נוסף ולמעשה הופכי לעבדי לימונדה.
אל דאגה לסיפור, כמו ללימונדה, יש סוף מתוק. הם חוזרים להכין לימונדה לעצמם בלבד, מסתפקים בהנאה מהטעם והשלווה בגינת הסבתא וכן באופניים הישנים שלהם.
אהבתי מאוד את המסר של הסיפור- מצד אחד עידוד ליוזמה ועצמאות. רוצים לימונדה? מכינים. רוצים אופניים חדשים, מוצאים דרך להרוויח כסף בעצמם ומצד שני לחזור ולהנות מהדברים הפשוטים ולהימנע מכניעה למירוץ אחרי המירוץ להצלחה.
אהבתי גם את השפה הנהדרת, את החריזה הטבעית.
האיורים של אביאל בסיל מקסימים כתמיד. יפה לראות את הדמיון של הנכדים לסבתא.
בקיצור, מותק של ספר.
מתאים לגיל חמש ומעלה.
"בּוּמֶלֶךְ" אורה איתן. הוצאת עם עובד
אורה איתן היא סופרת ומאיירת לילדים ותיקה וידועה. כשילדיי היו קטנים קראתי להם מספריה ובעיניי בּוּמֶלֶךְ הוא המקסים ביותר.
בומלך הוא ילד. כך מספרים האיורים.
בומלך הוא מלך. כך מספרים התנהגותו ושמו.
בומלך מתעורר בבוקר ומגלה כתם שחור על המראה, על התמונות וצעצועים שלו ובכל מקום.
הוא כועס על החדרנית ומגיב כפי שמלכים מגיבים, בהתקף זעם.
זוכרים מה מרגיע לא פעם התקף זעם של ילדים צעירים?
חיבוק, ודיבור רגוע.
אה כן, גם פתרון הבעיה.
זה בדיוק מה שקורה כשהמטפלת של בומלך מוצאת אותו זועם על הכתמים השחורים שהוא רואה בכל מקום. היא מחבקת אותו ומנקה את משקפיו.
עכשיו הוא לא רואה יותר כתמים בשום מקום והוא חוזר להיות ילד שמח ואוהב, מנשק את המטפלת והולך לאכול ארוחת בוקר.
אהבתי את ההתייחסות לילד, מצד אחד קריצה הומוריסטית להיותו מלך. מצד שני, יש לו מטפלת וכל מה שהוא זקוק לו זה מישהו כמוה שיחבק אותו , יבין את הבעיה ויפתור אותה.
אם אתם ממש מתעקשים לנהל "שיחה חינוכית" אתם מוזמנים לשוחח עם הילדים על דרכים חלופיות להבעת כעס, אבל האמינו לי שהספר נהדר כפי שהוא.
אהבתי גם את הפורמט הקטן של הספר ואת האיורים הפשוטים ותמימים.
מתאים לגיל ארבע ומעלה
"נוני ונוני יותר" נעמה בנזימן. הוצאת עם עובד
גם נעמה בנזימן היא סופרת ומאיירת ילדים ידועה ביותר. היא זכתה בפרסים רבים על איוריה, בין היתר זכתה בעיטור אנדרסן לאיור.
האיורים בספר הזה פשוטים, במובן הטוב של המילה, בשני צבעים בלבד- אדום וכחול. במידה מסוימת הזכירו לי את האיורים של "מיץ פטל" אלא שהם, בניגוד למיץ פטל ברורים לחלוטין.
בתחילת הספר יש ציטוט של המשפט הידוע על קמצא ובר קמצא שבגללם חרבה ירושלים.
יופי של רעיון!
ואיך הוא מתקשר לסיפור? המושג שנאת חינם כמובן.
נוני הוא ארנב חמוד וחברותי, הוא אוהב להתאמן בקפיצות ומכריז על עצמו כאלוף היער.
הוא פוגש את נוני יותר ומתיידד איתו עד שהשניים מתחרים ביניהם. נוני יותר מנצח, או מרמה, תלוי את מי שואלים ונוצר ריב גדול.
הסיפור ממשיך ומספר על ניסיונות ההתפייסות הלא פשוטים, כולל היפוך תפקידים כשהפעם תורו של נוני יותר לכעוס ולא לסלוח, אלא שהסוף, כראוי לספר ילדים(מתי גם במציאות??) הוא סוף טוב והשניים חוזרים להיות חברים ולקפוץ יחד ביער.
אהבתי את העובדה שחגית בנזימן לא עשתה לדמויות חיים קלים מדי, הסוף הוא אמנם טוב, אבל הם צריכים לעבור דרך כדי להגיע אליו.
"ההמצאה המדהימה של אבא" גל פורת. איורים אביאל בסיל. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
הפעם מדובר בספר לילדים מעט גדולים יותר. לדברי ההוצאה מגיל שבע. לדעתי אם מדובר בקריאה עצמית אז מעט גדולים יותר.
מדובר בספר בעל 111 עמודים, מנוקד ומחולק לפרקים.
עמרי בן התשע מבקש מהוריו כלב. ההורים לא מסכימים, אבל אבא של עמרי הוא ממציא פטנטים והוא ממציא עבורו פיצוי- משרוקית מיוחדת שקוראת לכלבים.
כך, בכל פעם שישתמש בה הכלבים יגשו אליו והוא יוכל ללטף אותם.
עמרי מתלהב מהרעיון, אלא שהניסוי שהוא מבצע במשרוקית מגלה לו שהיא לא קוראת לכלבים., היא פועלת בצורה הרבה יותר טובה.
בזכות המשרוקית הזו עמרי וחברו הטוב יואב עוברים הרפתקאות מופלאות.
יופי של ספר עם סוף מקורי במיוחד, אם כי יש סכנה שילדים יכעסו על הסוף הזה…
הספר מלא בהומור ואהבת בעלי חיים.
"חוצי" כתבה ואיירה הילה נעם. הוצאת עם עובד.
לרוב אני לא נהנית מספרי קומיקס, אין לי הסבר מדוע.
הפעם הספר כל כך חמוד שקראתי אותו בהנאה.
חוצי הוא חתול שנקרא כך מפני שבניגוד לחתולים רבים הוא נהנה לשוטט כל היום מחוץ לבית.
הוא החתול של תמר, או זה לפחות מה שהיא חושבת. הוא מבחינתו החתול של כולם. כל היום הוא משוטט, אבל תמיד הוא חוזר אל תמר ומביא לה כל מיני מציאות שאסף בהרפתקאותיו.
באחד הימים הוא מביא לה עין מלאכותית , ותמר הסקרנית מחליטה לעקוב אחריו ולגלות איפה הוא משוטט כל היום.
היא מגלה אותו בביתה של השכנה המכשפה, זו שכולם פוחדים אפילו להתקרב לעברה.
האם חוצי ותמר יסתבכו?
לא אגלה לכם, רק אגלה שזה יופי של ספר לאוהבי חתולים והרפתקאות.
מתאים לילדים שקוראים ללא ניקוד. מצד שני בגלל ז'אנר הקומיקס יש מעט טקסט.
הילה נועם היא מאיירת וזהו הספר הראשון שהיא גם כותבת.
כראוי לקומיקס האיורים בו נהדרים ומספרים את הסיפור לא פחות מהטקסט.
