מעשייה לנר ראשון- דמי חנוכה מושלמים

מכירים את האנשים האלה שתמיד אומרים:” אייי כמה טוב היה פעם..” ומוסיפים צקצוק? אז אני לא מאלה, אני חושבת שפעם , ממש כמו היום, היו גם דברים נהדרים, גם איומים ובעיקר כל מה שביניהם.

קחו למשל את “מעשייה לנר ראשון”  שכתבה עדי זליכוב רלוי. הוא ספר נפלא! והוא יצא ממש עכשיו, וכמו שמובטח בכריכה האחורית הוא ברוח הקלסיקות הישנות והטובות.

מהשורה הזו ועד סוף הפוסט אפרט ואנמק מה כל כך נפלא בו, לאלה מכם חובבי השורה התחתונה- דלגו הישר אל חנות הספרים הקרובה , קנו כמה עותקים וחלקו אותו במתנה לכל ילדי המשפחה.

מישהו נשאר כאן איתי?  הנה הנימוקים של ועדת פרס פליין:

*העלילה- סוף סוף מישהו מתייחס אלינו, המיעוט שלא מבין למה לקלקל סופגנייה עם ריבה.

למעשייה הזו שתי גיבורות- הסופגנייה שמבועתת מהרעיון שיזריקו לה ריבה , וילדה קטנה, שרוצה סופגנייה בלי כלום.

גיבורים נוספים הם צמד האופים שאחת לשנה משנס מתניו ויוצר סופגניות באינסוף מילויים וציפויים.

מה יקרה כשארבע הדמויות יפגשו? קראו וגלו.

*הכתיבה של עדי זליכוב רלוי קולחת, ואפילו כאשר קראתי אותו לעצמי, בקריאה דמומה שמעתי בתוכי את המקצב , מגוון, משתנה בהתאם לעלילה, כמעט כמו יצירה מוזיקלית.

*כתבתי לא פעם- הדרך הטובה ביותר בה ילד לומד שפה, ולומד לאהוב את השפה היא קריאת סיפורים שכתובים בשפה עשירה ויפה, ולא פוחדים משילוב של מילים במשלב לשוני גבוה. הילדים מבינים מתוך ההקשר וכמו כן המבוגר שקורא באזני הילדים יהיה רגיש דיו כדי להבחין מתי לעצור להסביר /להרחיב ומתי לאפשר למילה לחלחל לאוצר המילים הפאסיבי.

הנה כמה דוגמאות: “להט תנורים סואן” “שולחנם כבר מקומח” או:

* כמו בכל ספר ילדים טוב גם כאן ישנו הומור שפונה גם למבוגרים(כי גם לנו מותר ליהנות) ,בתהלוכת הסופגניות בטעמים נמצאות מנטה מסטיק שוקולד( ירדנה רותי לאה?) או כאשר הסופגנייה מיבבת:

“הו, לו קרואסון הייתי

או בריוש אפוי היטב”

*האיורים של אביאל בסיל. האמת היא שיכולתי להסתפק בלציין את שמו כדי שתבינו שגם האיורים בספר הזה הם חגיגה.

תראו את הסופגנייה המסתתרת ונראית כה אנושית,

את שיירת הממתינים לסופגניות

ואת הסופגניות בשלל טעמים.

*מבלי לגלות לכם את הסוף אציין  שהוא הטוב כמובן, הרי מדובר במעשייה לילדים , ובחג האור והניסים

*”גם לאלו הפשוטים,

בלי קצפת או קוויאר,

לכולם קורים ניסים

במוקדם או במאוחר”

תקראו לי רגשנית, אני מודה שבחלק הזה דמעתי.

ובימים האלה יותר  מכל אני מצטרפת לבקשתה של הסופרת:

“אל הלב והעיניים

תנו לאור להיכנס,

קצת סוכר ואהבה

פתע יתרחש הנס”

שיהיה לכולנו חג שמח בכל הטעמים ,תנו לאור להיכנס, וקדשו את נס האהבה.