הספר ״ליבי או מה קרה בחוף הים של תל אביב״ מאת הדס ליבוביץ הוא הספר הראשון שהצלחתי לקרוא מזה חודש בערך. הפעם לא מדובר במשבר קריאה. לפני חודש עברתי חוויה מאתגרת במיוחד. בעודי שוהה במחנה אמנים בצרפת, עברתי אירוע מוחי. יומיים מאוחר יותר בעודי מאושפזת בבית החולים עברתי אירוע מוחי שני.
מעל לכל "החלון והמדרגות" הוא ספר שאהבתי מאוד וגורם לי לקוות שעומרי חורש כבר שוקד על ספרו השני.
מעבר להיותו סיפור אישי וספר על הזוועה הגדולה ביותר,"המקעקע מאושוויץ" הוא גם ספר על כוחה של אהבה וניצחונה של הרוח האנושית על הרוע שקיים אצל חלק מבני האדם.
"רומן" הוא ספר מצוין והייתי מכתירה אותו ככזה גם ללא התייחסות להיותו ספר ביכורים.
"המבוגרים" הוא ממתק קריאה מהנה במובן הכי טוב של המילה.
"מה שנטע אוהבת" ספרה של איילת הירשמן הוא ספר שכיף מאוד לקרוא בו, בתנאי שלא מגיעים אליו רעבים.
איפה זה? היא סדרת ספרים חדשה לילדים שקוראים לא מנוקד, מבית ידיעות ספרים.
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.