פיטנגו מעולם לא היה אהוב עלי. אולי כי גיליתי אותו רק בבגרותי ופיטנגו הוא פרי של ילדות.
כך לפחות לפי פתיחת הספר "פיטנגו בחצר" מאת הדס קפלן( הוצאה עצמית. עריכה- שגית אמת)
“אי אפשר לקנות פיטנגו בסופר, הוא לא שייך למבוגרים.
הוא של ילדה שאומרת לאמא "חכי" כשהן צועדות בדרך חזרה מהגן, הוא של ילד שמתגנב לחצרות בתים, הוא של הנועזים היוצאים החוצה לחפש פירות שמותר או אסור לקטוף. הוא פרי של ימי אביב־קיץ, הוא מתגלה אחרי הליכה יחפה על מדרכות חמות וקפיצה למדשאות צוננות, הוא מתמגנט לידיים קטנות שקוטפות אותו בצידי הדרך.
הוא ילדוּת, ידיים מוכתמות, ממטרה שקופצת ומבריחה ילדים בצווחות."
מעט על העלילה של "פיטנגו בחצר" ללא ספוילר
עמליה, בשנות השלושים לחייה, נשואה לרן ואמא לשתי ילדות קטנטנות חיה עם משפחתה בקנטאקי.
אחרי נתק של ארבע שנים היא מקבלת טלפון מאחותה הצעירה המודיעה לה על מותו של אביהן.
עמליה, האחות השלישית מתוך ארבע לא רוצה אפילו להגיע ללוויה. בעלה הוא זה שמארגן טיסה ארצה, מסיבותיו שלו.
אחרי הפתיחה שנותנת אשליה של נוסטלגיה, של זיכרונות ילדות מתוקים מתבררת האמת העצובה של הספר.
דברים קשים מאד קרו במשפחה הזו. דברים שגרמו לא רק לעמליה להתנתק.
לאורך כל הספר נשמר המתח והרצון להבין מה קרה שם.
בכל פעם מתגלה עוד חלק בפאזל.
בתוך עלילת ההווה- הזמן של ה״שבעה״ משולבים זיכרונות שמגלים בכל פעם עוד קצת עד כמה המשפחה הזו מלאת סודות וכאבים.
במקביל יש גם עלילת משנה שקשורה להווה ולעבודה של רן.
לאורך כל הספר נבנתה ציפייה שנקבל הסבר להתנהגויות של ההורים. אם היה הסבר- לא הבנתי אותו.
אולי זה ככה, אולי יש דברים שאין להם הסבר גם כשמאד רוצים.
בחיים זה כך, אבל בספרות, נדמה לי שאחת השאלות המהותיות היא מה מניע את הדמות.
למען הסר ספק "פיטנגו בחצר" כתוב היטב. קראתי אותו מראשיתו ועד סופו כמעט ברצף.
היו לא מעט ציטוטים שאהבתי ולא הבאתי לכאן מחשש ספוילר.
העריכה שלו מהודקת, אין שום הסברים מיותרים. הדברים מתגלים לקורא בהדרגה ומתוך השארת מרווח שמתאפשר רק כשסומכים עליו.
״פיטנגו בחצר״ הוא ספר על פצעי ילדות שמכתיבים את כל החיים, אבל גם על תיקון ותקווה.
על הורות רעילה, אבל גם על אחוות אחיות.
"פיטנגו בחצר" הוא ספרה השני של הדס קפלן. קדם לו "הכל בסדר, הילי"
