לאחרונה קראתי שלושה ספרים, אשר איפשרו לי לצלול להתרחק בזמן או במקום מהמציאות הכאוטית שלנו.
השניים הראשונים הם ספרי מתח.
לכאורה, למה לקרוא ספרי מתח כשהמציאות שלנו רווית מתח בעצמה?
אולי כי מתח בדיוני, מאפשר לשכוח לרגע.
הסודות שהקרח שומר/אריקה פרנזיק. תרגום- תומר בן אהרון. הוצאת הכורסא
מעט על העלילה ללא ספוילר:
ואל צ׳סטרפילד היא בלשנית שמתמחה בתחום נישתי במיוחד.
היא חוקרת שפות נורדיות מתות.
אחיה התאום, אנדי, חוקר תופעות אקלים, התגורר באי מרוחק ופראי מול חופי גרינלנד.
הוא נהרג כשיצא ללא מיגון לשלג, בטמפרטורה של מינוס חמישים מעלות.
האם עשה זאת מרצונו או שאולץ על ידי אחד החוקרים האחרים בתחנה?
חמישה חודשים מאוחר יותר היא מקבלת מייל ממנהל תחנת המחקר בה עבד אנדי שמבקש ממנה להצטרף אליו ולעזור לו בפתרון תעלומה בלתי אפשרית.
ילדה שקפאה בשלג, התגלתה על ידי החוקרים, הפשירה בתחנת המחקר ועכשיו היא מדברת בשפה שאף אחד לא מבין.
ואל נוסעת לשם, מפתחת קשר עם הילדה, אבל לא מצליחה בינתיים להבין את שפתה.
הבעיה הופכת למסובכת יותר כאשר הילדה חולה ואף גוססת.
כדי להציל אותה היא חייבת לגלות את האמת לגבי המחקר שמתנהל בתחנה.
ובתוך כך היא חושדת בנסיבות מותו של אנדי. ואל נמצאת במירוץ נגד הזמן כדי להציל את הילדה ואת עצמה. היא עוברת בדרך הרפתקאות מפחידות ומסוכנות, אשר חלקן נגרם על ידי הטבע הארקטי האכזרי. התעלומה הולכת ומסתבכת, ולקראת הסוף היא הפכה להזויה ממש.
״הסודות שהקרח שומר״ הוא גם ספר על שפה ותפקידיה.
ואל שכל עיסוקה הוא בשפות מתות היא אישה מתבודדת, אשר השפות המתות הן מקלט מפני הצורך להתמודד עם אנשים חיים.
״שפות מגלות לנו מה זה אומר להיות אנושיים. התשוקה שיבינו אותנו היא קמאית. אנחנו מסמנים סימנים על הדף, מברברים רצפים של צלילים, ואז, באורח פלא, מסכימים בינינו שלשרבוטים ולהברות האלה יש משמעות, וכל זאת כדי שנוכל לגעת זה בזה באופן מדויק. בסנסקריט יש שישים ותשע מילים לאהבה, החל מהאהבה הייחודית של אם טרייה לתינוקהּ וכלה באהבה נכזבת, אבל יש בה פי שניים מילים לאֵבל. האהובה עלי היא סוֹקָפָּראיאנה, שפירושה, "מי ששיקע את עצמו כל־כולו בעצב". נחמה משונה יש במילה הזאת, היא עדינה על לשוני.״
״הסודות שהקרח שומר״ לקח אותי הרחק מכאן ועכשיו ושמר על מתח בריא.
״אל תקרא לי אום כולתום״ יוכי שלח. הוצאת ״עם עובד״
יוכי שלח חוזרת עם ספר פתרון תעלומה, אחרי עשר שנים.(ספרה האחרון היה ״רצח, צדק חברתי״)
מעט על העלילה ללא ספוילר:
הסיפור מתחיל ביום הראשון של מלחמת ששת הימים.
זמירה, פקידה במשטרת חולון מקבלת שיחת טלפון ממירי, חברתה מילדות.
מירי מודיעה לה שבעלה הטרי מאד, שוטר באותה תחנה, נעלם.
כמה שעות מאוחר יותר מתגלה גופתו ומתחילה חקירה רשמית.
במקביל, זמירה מנהלת חקירה פרטית משלה.
כביכול מדובר על ספר בלשי, פתרון תעלומת רצח.
למעשה זהו ספר על חברות נשית והעוצמה שלה.
על תקרת הזכוכית שנשים נתקלות בה, ואשר היתה נמוכה יותר בתקופה בה מתרחש הספר.
על אחווה גברית מסוכנת, והמחיר שנשים משלמות עליה.
אל תטעו- זה ספר שכיף לקרוא, עלילה מרתקת ומותחת.
יוכי שלח לא מאכזבת.
״איה מיה״/יפה קראים מזרחי. הפקה- ״כריכה – סוכנות לספרים.
הפעם לא מדובר בספר מתח, אלא ברומן אסקפיסטי.
״מעט על העלילה ללא ספוילר״
איה היא צעירה מבית דתי, אשר חלמה מילדותה להיות נהגת מרוצים.
היא גדלה כאחות הצעירה לכמה אחים וכבר מגיל ארבע רצתה לשחק רק במשחקים של בנים.
העלילה מתרחשת בסוף שנות השבעים, עד תחילת השמונים.
איה זוכה באליפות העולם בתחרות פורמולה 1, האישה היחידה בעולם.
אחרי כמה שנים בהן חיה באיטליה וניהלה שם רומן עם המאמן האיטלקי המסוקס שלה, ג׳יאני, היא מגלה שאמה חלתה בסרטן.
היא חוזרת הביתה לסעוד אותה למשך כמה חודשים ובמקביל להתמודדות הזו, מופעל עליה הלחץ של משפחתה הדתית לעזוב את ״הגוי״ ואת החלומות , להתחתן עם יהודי ולהקים בית בישראל.
בנוסף – ג׳יאני לוחץ עליה לחזור ולהתאמן לקראת המירוץ הבא.
בבית החולים היא מתקרבת אל הרופא הצעיר המטפל באמה, אותו הכירה כבר בהיותה בתיכון.
״איה מיה״ הוא סיפור על חלומות והמחיר של הגשמתם, על ערכים שמתנגשים ועוד, ובעיקר רומן אסקפיסטי.
הוא לא חף מטעויות, אבל הוא סיפור מעניין שמאפשר בריחה כיפית מהמציאות לאוהבי הז׳אנר.
