עשרה ספרים עבריים מומלצים לקראת ראש השנה

ראש השנה העברי עוד רגע כאן, וזו סיבה מצוינת לחגוג את הספרות העברית.

בלי להכביר מילים אעבור לעשירייה הנבחרת שלי, ורק אציין שהבחירה הייתה קשה.

יש לא מעט ספרים נפלאים בספרות המקור שלנו.

המטבח האחורי /רומית סמסון/הוצאת עם עובד

זהו ספר הביכורים של רומית סמסון והדבר לא ניכר כלל בכתיבתה.

בעיר חוף קטנה ולא מזוהה בשמה(אני הימרתי על נתניה או חדרה) מתחיל מהלך של קמפיין פוליטי מקומי, הנותן משנה תוקף למונח "פוליטיקה קטנה".

לכאורה סיפור ידוע על פוליטיקאים, תככים ואמביציות, מתובל באהבה בלתי אפשרית, ברקע סודות כואבים והלם קרב.

מה שהופך את תחושת המוכרות לידידותית ולא למאוסה, היא הכתיבה הנהדרת של רומית סמסון.

היא לוקחת את הרגעים הכי קטנים וצוללת לתוכם בכתיבה נוגעת ללב, מתארת אותם ברזולוציה גבוהה ועין רגישה.

כך גם לגבי הדמויות שלה, גם אותן היא מצליחה לבנות כך, מרובדות, מובחנות זו מזו, גם דמויות המשנה הקטנות ביותר, אתגר לא קטן בהתחשב במספר הגבוה של הדמויות.

שם הספר הוא דימוי מקורי המעיד על כתיבתה הרעננה של הסופרת-

יש אנשים המחזיקים בביתם 2 מטבחים- זה הקדמי מיועד לעיני האורחים בלבד, לא נעשה בו שימוש והוא תמיד נוצץ.

לעומתו המטבח האחורי, שם נעשה באמת הבישול, שם הכיריים לא תמיד מבהיקות, שם ניתם לראות כתמי שומן.

כך בני האדם מראים דבר מסוים במטבח הקדמי של נפשם ואחר במטבח האחורי.

והנה ציטוט שאהבתי :

"היא אהבה בוקר. הוא יישר קמטים, בעיקר היה סדרן עבודה טרוד ותובעני, שנזף בה על הולם ליבה מחרדות הלילה והפנה אותה אל רשימת המטלות הממתינה לה, ידיו על מותניו והוא מצקצק בלשונו להביע כך את ספקותיו איך תצליח להשתלט על הכל."

"עד מפתח"/ליעד שהם/כנרת זמורה

אני אוהבת ספרי בלש פסיכולוגיסטיים. כאלה  שנפש האדם בהם היא זירה לא פחות חשובה, ואף מרתקת יותר, מזו החיצונית בה מתרחשת העלילה.

כזה הוא ספרו החדש של ליעד שוהם.

יונתן ברנע הוא שופט בבית המשפט הקהילתי. הוא עושה טעות מתוך מניע אנושי עמוק.

הטעות הזו עולה לו ביוקר רב.

ענת נחמיאס, החוקרת המוכרת מספריו הקודמים של שהם, עושה את המוטל עליה.

שניהם לא צופים מה עומד לקרות.

ליעד שהם מפליא לספר סיפורים.

למיטב זכרוני, זה הטוב בספריו.

העלילה מקורית ביותר, עד הרגע האחרון לא צפיתי מה עומד לקרות.

מה שהניע אותי להפוך דף אחר דף, הוא לא רק הרצון להבין מי עשה מה, אלא אותה זירת נפש עליה דיברתי, הרצון להבין את הדמויות ולדעת מה יעלה בגורלן.

קראתי למיטב ידיעתי את כל ספריו של שהם, בכל אחד מהאחרים לא זכרתי כלום מהעלילה שבוע אחרי הקריאה, יש לי הרגשה שהפעם אזכור.

"אוהב אותך פשוט" איציק חדד/ הוצאת חדד

קראתי את ספריו הקודמים של איציק חדד. את חלקם אהבתי, חלקם פחות.

הפעם אהבתי עד כדי כך שקראתי הכל בנשימה אחת, תוך שעתיים.

נחום הוא בחור צעיר, למרות המרומז משמו. הוא לא מסוגל לתחזק מערכות יחסים עם נשים.

הוא לא מסוגל לומר "אני אוהב אותך"

הוא מגיע לטיפול פסיכולוגי, למרות שהוא לא מאמין בכאלה.

הוא מגיע כי הוא אוהב להיות לבד, אבל פוחד מן הבדידות.

כאמור הסיפור סחף אותי ולא עזבתי עד שסיימתי. מערכות היחסים, הדמויות הנוגעות ללב, ההומור, החום האנושי.

אהבתי מאוד את העובדה שהספר משובץ איזכורים ספרותיים וקולנועיים.

נחום אומר שהוא יודע לעשות מחוות רומנטיות גדולות ורוצה ללמוד לומר אני אוהב אותך, פשוט, כמו לחם שחור.

הסיפור הזה נכנס לי ללב כמו לחם שחור עם חמאה.

הכל יהיה בסדר/דליה מגנט/הוצאת כרמל

כאן מדובר באוסף של סיפורים קצרים.

בחווית הקריאה שלי, הסוגה הזו נוטה לקצוות- או שהם מצויינים או שאני זונחת.

אם ברומן יש לי סבלנות של חמישים, ולפעמים אפילו מאה מילים, כשמדובר בסיפורים קצרים הם צריכים לשבות אותי מההתחלה.

קשה לי העובדה שאני לא יודעת מספיק על הדמויות, על עברן. זה יותר דומה לשירת הייקו, או לתמונות קולנוע. צלילה לרגע אחד מסויים.

אם המראה לא מרתק אותי או נוגע לי רגשית, אני עוזבת.

את ספרה של דליה מגנט לקחתי ליד מתוך כוונה "לדגום" 2-3 סיפורים מתוכו ולהחליט האם אקרא אותו בהמשך או אוותר עליו.

שעתיים מאוחר יותר  הוא הצטרף לרשומה הזו, לאחר שלא הצלחתי לעזווב אותו.

והנה ציטוט לדוגמה שמעך לי את הלב:

"כאב יכול להיעלם באחת משתי הדרכים: או על ידי נחמה גדולה, או אם מכסה אותו כאב הרבה יותר גדול"

זרות/ליהיא לפיד/הוצאת כתר

הספר הזה הוא ההוכחה לכך שאיפוק הוא כוח.

למרות הנושאים הכואבים, היא לא לוחצת בכוח על דוושת הרגש.

היא מציירת סערות בעדינות של צבעי מים.

לא מעט בזכות זאת, "זרות" הוא רומן נוגע ללב ,שגרם לי להזיל דמעות.

עוד על חווית הקריאה שלי בספר קראו כאן

תמימות שנייה/שלומית מירון/ הוצאת אולימפוס

יש לא מעט עצב בספר הזה,אבל המילה שציערה אותי  היא המילה האחרונה בספר: “סוף”.

ציר העלילה – סיפור אהבה בגיל השלישי, הוא רק הרובד הראשוני פה.

רובד נוסף של ״תמימות שנייה״ הוא מסע של אדם אל עצמו.

עוד  על חווית הקריאה שלי בספר קראו כאן.

הבת היחידה/א.ב.יהושוע/הספרייה החדשה

גם אם זה היה הספר הראשון של יהושע שהייתי קוראת, הייתי מתאהבת.

"הבת היחידה" הוא נובלה שמצליחה ליצור תחושה של יריעה רחבה.

אנחנו רואים ומרגישים דורות אחורה, (קצת כמו התחושה כשמסתובבים ברחובות ונציה)

ומקבלים הבלחות הצצה לעתיד.

זה ספר מלא חום אנושי ואינסוף רבדים.

עוד על חווית הקריאה שלי בספר קראו כאן

 איך לאהוב את בתך/הילה בלום/ הוצאת כנרת זמורה

"איך לאהוב את בתך" ספרה החדש של הילה בלום, הוא ספר מרתק, מהפנט אפילו, אבל לא פחות מכך הוא ספר חשוב.

הוא ספר שמראה מבלי להצהיר על כך, דרך סיפור קטן כביכול, איך אהבת הורה יכולה להיות הרסנית.

עוד על חווית הקריאה שלי בספק קראו כאן.

ונקנח בשני ספרי שירה.

הראשון הוא ספר שבעיניי עוד לפני שפתחתי וקראתי בו, עצם המהות שלו מרגשת.

פואטיקאמרה./הוצאת צבעונים

כמרומז משמו, לא מדובר בספר שהוא רק שירה. פואטיקאמרה- צירוף של פואטיקה וקאמרה, שירה וצילום-שתי אמנויות שאותי אישית מרגשות, ולא במקרה הן חלק גדול מהיצירה שלי.

על הפרוייקט הנפלא הזה אחראיות הצלמת נורית בהונקר והמשוררת סיגל זהבי.

באתר הפרוייקט תוכלו לקרוא עליו יותר בהרחבה וכן לצפות בסרטון המלווה את השירה.

לפני הכל מדובר בספר יפהפה מכל בחינה אסתטית, ואין הכוונה לצילומים בלבד.

מתוכו בחרתי את השיר  הבא אותו כתבה סיגל זהבי בעקבות הצילום הזה של נורית בהונקר

בֵּן/סיגל זהבי

בֵּן, הֶחֱמֵאתִי לְכֻלָּם, לֹא רַק לךָ,

שֶׁלֹּא תִתְעַוֵּר.

הָדַפְתִּי מִמְּךָ פִּתּוּיִּים,

שֶׁלא תִּסְתַּנְוֵר.

מֶרְחַקִּים לְלֹא חוֹף צִיַּרְתִּי לְךָ

שֶׁלא תַּחְשֹׁשׁ לְהִתְרַחֵק.

צִי שֶׁל מִלִּים גִּיַּסְתִּי, לִפְקֻדָּתְךָ,

שֶתְּדַיֵּק.

הִדְבַּקְתִּי הִדַּקְתִּי כָּל סֶדֶק

שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר.

הֵצַפְתִּי אוֹתְךָ דְּאָגוֹת

שֶׁתִּזָּהֵר, שֶׁתִּתְלַבֵּט

וְכָל אוֹתָהּ עֵת

כְּדֵי שֶׁתָּעֵז לִשְׁגּוֹת

כִּסִּיתִי אוֹתְךָ אַהֲבָה.

לאתר פואטיקאמרה

אחרון חביב הוא ספר השירים השלישי של המשוררת האהובה עידית ברק.

"רואה אותי ציפור" הוצאת פרדס.

לעידית יש דרך מיוחדת ללכוד שבריר רגע או הגיג, ולתת לה טוויסט משלה, ברגישות ועדינות.

הספר נקרא "רואה אותי ציפור" כשם אחד השירים, ואם הבנתי נכון, כרמיזות בשיר נוסף.

עידית פורשת בשיריה מסכת של חיים שלמים, יתמות, שכול וגעגוע, שמחות ונחמות. אהבות ופרידות.

חלק מהשירים כתובים כתמונה שהיא ממש סיפורון או הגיג מורחב, חלק כתמונת נפש.

בחרתי דווקא שיר שהוא קצת שונה מבחינה זו, ולטעמי הוא מראה על הליכה פנימה עמוק יותר לתוך עולם פואטי.

אני אוהבת את הצעד הזה.

גשם/עידית ברק

אַחֲרֵי הַמָּטָר הַכָּבֵד בַּחֶרְמוֹן

מֵאוֹת כַּוָּרוֹת נִסְחֲפוּ בַּשִּׁטָּפוֹן

אֲנִי שׁוֹמַעַת תְּנוּעַת כְּנָפַיִם מְטֹרֶפֶת נִשֵּׂאת מִכָּל עֵבֶר

דְּבוֹרִים מְבֹהָלוֹת חִפְּשׂוּ דַּרְכָּן לְאֹרֶךְ עֵמֶק הַיַּרְדֵּן.

בִּשְׁבִיל סָמוּךְ נְמָלָה נוֹשֵׂאת גַּרְגִּיר עַל גַּבָּה

נַעַל כְּבֵדָה מְרוֹצֶצֶת אֶת גּוּפָהּ

מִתְרַחֶקֶת בִּצְעָדִים קַלִּים.

סְבִיב הַנְּמָלָה נֶאֱסָפוֹת נְמָלִים.

עוֹרְבָנִי מְנַתֵּר בֶּחָצֵר מֵעֵץ לְעֵץ

חוֹמֵס גּוֹזָלִים רַכִּים שֶׁל צוּפִית.

הַקֵּן מִתְיַתֵּם.

צִוְחַת הַצּוּפִית תְּלוּיָה בָּאֲוִיר.

שִׁמְעוּ אֶת הַזִּמְזוּם

אֶת חֶרְדַּת הַדְּבוֹרִים

קִינַת הַנְּמָלִים הָאֲבֵלות

בִּכְיָהּ שֶׁל אֵם הַגּוֹזָלִים.

יֵשׁ זְמַן שֶׁהַכְּאֵב מִתְפָּרֵץ.

יֵשׁ לְהַקְשִׁיב לוֹ.

אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַגֶּשֶׁם

אַל תִּהְיֶה גֶּשֶׁם.

שתהיה לכולנו שנה טובה, נדמה לי שהשנה הזו במיוחד נכון לבקש "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"

תזכורת- הספרים שלי במבצע מחיר מיוחד לקראת החגים, והמשלוח חינם