שרית פליין
אם הייתי נתקלת בספר” המירוץ של פלאנגן” שכתב טום מקנב(הוצאת ידיעות ספרים) במקרה בחנות או בספריה, יש סבירות גבוהה מאוד שלא הייתי בוחרת בו והייתי מפספסת את אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי.
למה בכל זאת קראתי אותו?
שלוש עובדות חברו להן יחד והובילו לכך.
1.סיימתי את הספר הקודם שקראתי .
2.כל ספר עליו המליצו לי חבריי כבר קראתי.
מה עושים?
3.בדיוק כשכבר כמעט התייאשתי כתבה לי חברה על הקיר בפייסבוק את המשפט הבא: "המרוץ של פלאנגן -טום מקנאב, ספר גדוללללל"
מאחר וכל המלצה שלה עד כה הוכיחה את עצמה (ובעיקר מאחר והייתי מספיק נואשת) החלטתי לנסות.
לאחרונה הדרך המועדפת עלי בקריאה היא קריאת ספרים אלקטרונים באייפד. במקרה הזה גיליתי יתרון נוסף. למרות שהשעה היתה כבר שעת לילה מאוחרת תוך שתי דקות הספר היה אצלי באייפד ואפילו לא נאלצתי לצאת מהפיג׳מה.
חמש דקות מאוחר יותר כבר התאהבתי בספר.
לפני שאספר לכם מעט על הספר חשוב שתבינו- אני לא רצה, לא רצתי ומן הסתם גם לא ארוץ.
יש לי כמה חברים שרצים, אחד מהם אפילו איש ברזל. אני מודה שאמרתי לעצמי: “ כל אחד והשריטה שלו”
וזה לא שהם לא ניסו להסביר לי.
אז ,חברים רצים שלי, הספר הזה עשה את העבודה עבורכם.
לא אני עדיין לא ארוץ, אבל זה כבר לא כי אני לא רוצה או לא מבינה את השיגעון.
אז מה יש בו בספר הזה שכל כך קסם לי?
פלאנגן הוא מהמר, שתיין ואיש חלומות שיזם מרוץ של 3000 מייל, מלוס אנג'לס לניו יורק. 50 מייל של ריצה כל יום- כלומר קצת יותר מ80 ק"מ ליום!
הפרס הכולל למנצחים היה 360 אלף דולר וזה הזמן לציין כי מדובר בתקופת המשבר הכלכלי הגדול.
במירוץ משתתפים רצי מרתון מקצועיים לצד חובבים, נערי היטלר, לורד בריטי , מובטלים רעבים ללחם שזו הדרך היחידה שלהם לקבל אוכל בכל יום ורקדנית יפהפיה.
הספר לא עוסק בספורט, אלא בחברות, בחלומות והגשמתם, במנצחים ומהמרים.
"כאן בעצם מוכרעים הקרבות האמיתיים לניצחון או להפסד" " המנצח יאלץ להמשיך הלאה גם כשהגוף שלו יתחנן לפניו להפסיק. למנצח אסור לחשוב על שלושת אלפים מייל, אלא רק על המייל הבא. הוא צריך לחיות בתוך הראש שלו, להביס רק אדם אחד כל יום. תמיד. ותמיד את אותו האדם- הוא עצמו.״
עלילת הספר המבוסס על סיפור אמיתי ,מתמקדת בקבוצה מתוך אלפיים האנשים שהחלו את המרוץ, בחברות שהתפתחה ביניהם למרות שהם מתחרים זה בזה, ובכל מה שקרה להם נפשית פיזית וחברתית במהלך המרוץ.
יש כמובן גם סיפור אהבה שנרקם, אבל הוא חלק שולי ועדין ביותר , וגם הוא מתחיל מתוך חברות.
מתח – אני נשבעת לכם שבשלב כלשהו כמעט התחלתי לעודד בקול את הרצים, ממש כמו הילדים שצועקים אל השחקן בהצגה:" תזהר הוא מאחוריך! "לא זה לא מתח כמו שהרלן קובן יוצר, אבל בהחלט מתח.
הספר מתרחש בשנות השלושים בארצות הברית ומשולבים בו סממני התקופה ודמויות אמיתיות משתלבות בעלילה באופן שקצת הזכיר לי את הסרט פורסט גאמפ,
אבל מעל לכל ,הערך המוסף שהספר הזה נותן ובזכותו אני מאמינה שאקרא אותו שוב, למרות שאני כבר יודעת מי ניצח או ניצחה( לא מגלה לכם) הוא המקום בו מתחברים כל החולמים והמגשימים באשר הם.
אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים?