תוחלת החיים של האהבה

מן המילון:

"תוחלת- (ספרותית) ציפייה, תקוה, סיכוי

(סטטיסטיקה)הממוצע המשוקלל של התוצאות האפשריות של משתנה מקרי מסוים המקבל מספר סופי של ערכים."

על הציר הזה שבין הציפייה ובין השקלול, בין התקוה ובין הסיכוי נע הספר "תוחלת החיים של האהבה"

הספר מתחיל מספוילר, סופו ידוע מראש, ולכן גם אני מרשה לעצמי לגלות לכם-,ולצטט את הנאמר מיד בתחילת הספר: "אני הולך לספר מה קרה לפני, אחרי ובמהלך המוות של אחינו לביא." ושני משפטים אחר כך מוסיף "אלא שזה מוות ספציפי שקרה בחיים, והוא יסופר מהצד של החיים. והוא לא יהיה סוף או הפסקה. בכלל לא."

מיכאל, מספר הסיפור הוא אחד מתוך חמשת אחיו ואחיותיו של לביא. ללביא נודע במפתיע בגיל 20 כי הוא חולה באיידס, ומשם מתגלגל הספר כולו. קדימה ואחורה, כשכל הזמן אני יודעים שלביא עומד למות, השאלה רק מתי ואיך יחיה עד שימות( קצת כמו כל אדם, לא?)

קראתי את הספר ביומיים, כשכוחות מנוגדים פועלים בתוכי, מצד אחד לא הצלחתי להניח אותו מהיד, מצד שני –העצב אין לו סוף, וגם לדמעות.

הרשו לי לקפוץ רגע ליום שבו החלטתי לקרוא את הספר. כששמעתי שינץ לוי הוציא ספר חדש שמחתי כל כך, את שמו אני זוכרת לטובה מסדרת "הדוד אריה", בעבר הלא רחוק כשעוד הייתי מורה, נהגתי לקרוא באזני התלמידים שלי בין השאר פרקים מתוך עלילות הדוד המקסים , הבעיה הייתה שתוך כדי קריאה הייתי מתחילה ממש לצחוק בקול, מה ששיבש זמנית את יכולתי להמשיך ולקרוא בקול, ויחד עם זאת אלה היו שעות קסומות.

מה הפלא איפה שחשבתי שמצפה לי ספר מצחיק ביותר. כשהגעתי לתקציר, שאלתי את עצמי: "באמת? זה מה שאת רוצה לקרוא? עוד ספר עצוב?" עצמי ענתה לי:" לא רוצה עצוב, אבל זה ינץ לוי, ותמיד אפשר לעזוב באמצע, נסי, מה אכפת לך?"

מזל שהקשבתי לעצמי. כפי שהובטח כבר בפרק הראשון- זה לא סיפור על מוות, זה סיפור על אהבה, ועל החיים עם ובצד המוות.

באחד הפרקים מספר מיכאל ,על חלק מתחושותיו לאחר מותו של לביא: "האהבה נראתה כמו מה שמאפשר לך להרגיש בַּמקום גם בזמנים הכי קשים. היא נראתה התשובה המוחצת לכל הספקות והשאלות והתהיות. היא נראתה כמו התרופה שלא מרפאת את החולי בעולם, אלא מאפשרת לחיות איתו"

 אתם יודעים מה? אפילו רק עבור התובנה הזו כדאי לקרוא את הספר., זה בדיוק זה. אהבה לא מונעת כאב, היא מאפשרת לחיות. מבחינתי היא תנאי הכרחי. היא עושה את ההבדל בין חיים ובין קיום.

יחד עם זאת יש סיבות נוספות לקרוא את הספר, הוא סוחף, הוא מרגש, הוא מצחיק בחלק מהזמן, הוא בדיוק מה שמיכאל מבטיח- סיפור על מוות, אבל מהצד של החיים. לא סיפור על סוף או הפסקה.