״ילדה רעה״, ספרה של נעמי לויצקי( הוצאת הקיבוץ המאוחד) הוא ספר זיכרונות, אם תרצו ממואר, אבל הוא נקרא כמו רומן היסטורי מרתק ומכמיר לב.
לויצקי, עיתונאית ידועה וסופרת, כתבה את הביוגרפיה של אהרון ברק, ״כבודו״ ואת ״העליונים״ שסקר את הנעשה בבית המשפט העליון, בתוך כתליו ומאחורי הקלעים.
״ילדה רעה״ הוא ספר שונה לחלוטין. זהו ספר אישי, סיפור חייה של נעמי לויצקי, אשר במשך עשרות שנים היה מוסתר, בחלקו אפילו מעצמה.
״ילדה רעה״ נקרא כך משום שבשלב מוקדם מאוד בחייה הבינה נעמי הקטנה שכדי להציל את חייה עליה להיות ילדה רעה, ויותר מכך לא ארחיב מחשש ספוילר.
כאמור הספר נקרא כרומן מרתק למרות היותו אוטוביוגרפיה, ולכך יש שתי סיבות.
האחת היא הכתיבה המאוד כנה ואמיצה של לויצקי.
הסיבה השניה היא המבנה המאוד מיוחד של הספר.
בסיפור הזה יש מספרת כפולה. נעמי לויצקי האישה הבוגרת, ונעמי לויצקי הילדה הקטנה.
כאשר מספרת אותו הבוגרת היא משתמשת בגוף ראשון. כאשר היא מספרת דרך עיני הילדה הקטנה, היא משתמשת בגוף שלישי ומכנה את עצמה ״הילדה״
מה שהופך את המבנה למיוחד יותר הם המעברים בין שתי המספרות.
המעברים לא נעשים באופן שרירותי טכני, אין כאן חלוקה לפרק אחד שבו הבוגרת מדברת ואז פרק של הילדה, אלא בתוך אותו פרק ולעיתים אפילו באותה פסקה.
ובכל זאת המעבר חלק וטבעי ואף יוצר תחושות עמוקות מאוד של הזדהות.
בזכות המעברים האלה נוצרת הבנה רגשית חזקה של השפעת הילדות המיוחדת שלה על מי שהיא גדלה להיות.
זה המקום לציין את העריכה המצוינת של עליזה ציגלר.
למרות היותו של הספר ״ילדה רעה״, קודם כל סיפור אישי מכמיר לב, יש בו רובד מרתק נוסף. סיפורה האישי של לויצקי כרוך מילדותה בסיפורה של המדינה.
בשל עיסוקו של אביה החורג ובשל היכרותם של הוריה עם דמויות מפתח בהיסטוריה של המדינה מופיעים לאורך הספר כולו סיפורים הקשורים לאירועים היסטוריים, אבל בשל הזווית הייחודית של המספרת גם הם נקראים כפרוזה.
זהו סיפור שיש בו עצב רב, אבל גם אופטימיות וכוח.
״הגעתי לשלב בחיי שבו אני יכולה להרשות לעצמי לבחור. לבחור מה לעשות ומה לכתוב, עם מי וכיצד לבלות, ואת מי ואיך לאהוב. אין לי עוד צורך למצוא חן בעיני מי שלא מעניין אותי ואין בי רצון להוכיח דבר לאיש. זה כמובן מצביע על כך שהסוף קרב, ובהביטי לאחור נדמה לי שכל ריחות החיים, המוות, הריקבון, החולי והאהבה התערבבו יחד בסיר הגדול הזה של חיי.״
״מי יודע מה יהיה גורלי, רק בכוכבים רשום גורלי. והזיכרונות? הזיכרונות הם כמו קרני ירח, עושים איתם מה שרוצים.״
