״משכילה״ ספרה של טארה וסטאובר( תרגום: אורה דנקנר. הוצאת שוקן) , הוא סיפור מטורף כל כך, עד שהתגובה הראשונית היא: ״ הגזימה הסופרת, זה כבר לא אמין״
אלא מה? מדובר בסיפור חייה האמיתי של הסופרת.
מטורף, לא ייאמן, אבל אמיתי. כפי שנאמר לא פעם- ״המציאות עולה על כל דמיון״
מעט על העלילה של ״משכילה״ ללא ספוילר :
כאמור מדובר בסיפור חיייה האמיתי של טארה וסטאובר.
זהו ממואר על חייה מילדות ועד ההווה, בו היא כבת שלושים.
היא נבחרה לאחת ממאה הנשים המשפיעות ב2019 על ידי המגזין טיים.
אחרי שקראתי את סיפורה, אני בהחלט יכולה להבין למה.
טארה גדלה כילדה שביעית במשפחה המאמינה בחינוך ביתי, אבל לא מהסיבות המוכרות, אלא כאקט נגד הרשויות מתוך פרנויה.
הוריה מתכוננים לדבר אחד- סוף העולם. לשיטתם הוא יגיע יום אחד, ועליהם להיות מוכנים וממוגנים כנגד הממשל שיביא את סוף העולם.
הם לא מאמינים בממסד הרפואי וגם כאשר הילדים נמצאים בסכנת חיים בית חולים הוא לא אופציה.
הם חיים באיזור הררי נידח. לילדים אין תעודות לידה, או תיעוד רפואי כלשהו, אפילו ההורים לא תמיד זוכרים את גיל הילדים.
טארה, כמו שאר אחיה לא הולכת לבית ספר.
הוריה מורמונים, אבל כפי שטארה כותבת בהקדמה-זה לא סיפור על מורמונים.
ילדי המשפחה עובדים קשה בעזרה לאב, במגרש גרוטאות, מהן הוא מפיק מתכות למכירה.
הם אוגרים בבית כלי נשק ומזון ומתכוננים ל ״יום הדין״.
טארה מעולם לא שמעה על השואה או על נפוליאון. מעולם לא הלכה לבית ספר, ובכל זאת משהו בוער בה. משהו שהוא שילוב של סקרנות טבעית וכוח פנימי נדיר.
היא מגיעה ללמוד באוניברסיטה למרות שלא למדה בבית ספר ומסיימת כדוקטור.
באמצע יש אירועים רבים ומרתקים עליהם היא מספרת.
האב הופך עם השנים לקיצוני יותר ויותר.
אחד מאחיה חולה בנפשו והופך לאלים בצורה מסוכנת.
טארה נקרעת בין הרצון הבוער בה להשכלה וההבנות שההשכלה הזו נוטעת בה לגבי העולם, ובין האמונות של אביה עליהן גדלה, בין הצורך העז שלה לאהבת משפחתה ואישורם ובין הצורך שלה להיות נאמנה לעצמה.
לא אספר לכם מעבר לכך על העלילה, אבל אגיד שלמרות הכל, זה לא סיפור של התעללות וילדות איומה בלבד, (מה גם ש בילדות האיומה הזו היו רגעים יפים), זה סיפור על תקווה ובניית עצמך מחדש.
זה סיפור על חמלה,על מורים שבכוחם להציל נפשות ועל כך שאכן המציאות עולה על כל דמיון.
טארה מתארת את סיפורה בחמלה. אף אחד לא רע.
גם המטורפים אוהבים את משפחתם ויש הגיון פנימי בהתנהלותם.
זה סיפור שלא תוכלו לעזוב ויגרום לכם להיזכר כמה חזק הכוח האנושי.
הנה. ראיון קצר של טארה עם אלן דג׳נרס
