“דברים נעלמים “- הספר שחטף אותי.

“דברים נעלמים “, ספר הביכורים של נועה גוטר, הוא ספר עצוב, אבל לא עצב כזה שגורם ליבב בקול, אלא עצב קיומי כזה, שגורם לי להרהר ולהתבונן פנימה.

יותר משהוא עצוב, הוא מרתק, סוחף, שואב וכל מילה אחרת שנדמית קלישאתית, אבל היא מתארת את האמת.

יודעים מה? אני פשוט אספר לכם מה קרה לי איתו.

יעל גור כתבה ביקורת מתלהבת עליו. לא תמיד אנחנו מסכימות, אבל ההתלהבות שלה( והיא בניגוד אלי,בנאדם רגוע…) הייתה מדבקת והסקירה גרמה לי להרגיש שאני חייבת לקרוא אותו.

איכשהו, דרך הרבה אנשים נדיבים, הספר הצליח לעקוף את הקורונה ולהגיע אלי.

אחר הצהריים התחלתי לקרוא, וכעבור כשלוש שעות נראיתי באותה פוזיציה, רק מספר העמודים התקדם.

הספר מדבר בין היתר על חטיפה. אני הרגשתי שאני נחטפתי בידיו.

לא זזתי לשום מקום, ובניגוד לגיבור הספר לא רותקתי ע”י אקדח, אלא בידי הספר.

ואתם יודעים מה מצחיק וגאוני?

מבחינת עלילה חיצונית לא באמת קורה הרבה, אבל סערות הנפש מכשפות ומותחות יותר מכל מותחן.

מעט על העלילה של “דברים נעלמים ” ללא ספוילר:

מיכה הוא אדם מבוגר שעבר אי אלו משברים בחייו.

הוא נמצא באחד מהם, נוהג במכוניתו בדרך אל דירתו החדשה ואל בתו.

לפתע נפתחת דלת הרכב, והוא נחטף בידי בחור צעיר.

הצעיר מבטיח לו שאם ייקח אותו למחוז חפצו, שאותו אינו מגלה , הוא יישאר בחיים.

מי הוא? מה הוא רוצה? איך תגמר הנסיעה?

אלו לא השאלות היחידות שעולות בספר.

צילום העטיפה( עיצוב דורית שרפשטיין) מתאים במדויק לספר.

שקיעה היא הזמן שבו דברים נעלמים. לא סתם אומרים על אנשים מבוגרים שזהו זמן השקיעה של חייהם.

מצד שני יש אור רך, מעין חסד, בשעת השקיעה.

כשתקראו את הספר תבינו למה הדברים האלה הולמים את תוכן הספר.

במפגש בין אור השקיעה ובין כותרת הספר, יש מעין מריחה או טשטוש, כמו צילום בזמן נסיעה.

יש הרבה נסיעות בספר, הוא מסופר בשלושה חלקים, כל חלק מסופר מזווית ראיה של דמויות אחרות וכל פרק הוא נסיעה שונה.

זמן הנסיעה הוא גם זמן הנסיעה לעומק, אל עולמן הפנימי של הדמויות, מחשבות, זיכרונות, רגשות וחשבון נפש.

הספר מעלה שאלות קיומיות כמו- מהו טעם החיים? מה קורה כאשר סובלים לאורך זמן?

מהי משפחה? איך מתמודד ה”שונה” במשפחה?

האם בדידות היא קארמה?

וזוהי רק ההתחלה.

שלא תטעו, למרות כל זאת אין הרגשה של מועקה או כובד, יש מתח וזרימה תמידית.

איך היא עושה זאת? אני לא ממש יודעת.

אולי כי הדמויות שלה כל עגולות ואנושיות, עד שממש נגעו לי בלב והייתי חייבת לדעת מה קורה איתן.

מנסיון אישי אני יודעת כמה מלחיץ לשמוע”מה עם הספר השני?” זו הסיבה היחידה שלא אשאל זאת.

רק אבטיח לכם ש”דברים נעלמים ” לא ייעלם לכם מהראש כל כך מהר.

בימים אלה כשהספריות והחנויות סגורות תוכלו לקרוא את הספר בדיגיטלי ב “עברית”, או באתר של”עם עובד” ויביאו לכם עם שליח עד הבית.