saritflainהרומן הנהדר של מור אסאל ולמה לא רציתי שייגמר לי
“איך ללטף קיפוד” הוא רומן הביכורים של מור אסאל, אבל לא ספר הביכורים שלה, והדבר ניכר בכל מילה בספר.
אין בו שמצוץ של בוסריות.
מה כן יש בו?
עונג מפתיע.
למה מפתיע?
כי כשאני חושבת על ליטוף קיפוד, אני חושבת רק על הקוצים, על הכאב. לא על הליטוף.
ופתאום באה מור אסאל, עם הספר הזה ומוכיחה שכאב יכול להיות מתוק וחם.
ולמען הסר ספק, זה רק בזכות הכתיבה שלה.
כי הכאב, הוא כאב, וההתרחשויות בספר הן לא פשוטות, והיה פרק שאחריו בכיתי כל כך, שנאלצתי לתת לעצמי הפסקה לצורך נשימה.
בכלל, לאורך כל הספר היה לי מן משחק כזה עם עצמי, שקורה לי לא פעם עם ספרים טובים.
קוראת בשקיקה, ואז עוזבת , כי לא בא לי שייגמר, אבל אז מוכרחה להמשיך, כי הן קוראות לי, הדמויות.
מחליטה שהפתרון הוא להאט, קוראת לאט, אבל השקיקה שוב מגבירה קצב.
וחוזר חלילה.
ואז הוא נגמר לי.
בדיוק כמו שהיה צריך, עם הסוף הכי נכון, ואני שלמה עם הפרידה.
מעט על העלילה של “איך ללטף קיפוד” בלי ספוילר:
נוגה, היא בת קיבוץ לשעבר, נשואה לברק. אם לצליל בת השש עשרה, ושי בן השלוש עשרה.
כביכול יש לה כל מה שהיא רוצה וצריכה.
בית יפה במושב, סטודיו פרטי לאמנות, כסף בשפע ובעל שמוכן לקטוף את הירח עבורה.
אלא שכל זה כביכול.
למעשה, ארוע טראומטי מעברה מכסה על הכל כמו וילון מאובק שחונק אותה.
היא סובלת מהתקפי חרדה.
לא היא ולא הסובבים אותה יודעים למה.
למה התקפי החרדה. למה הוילון המאובק, למה התחושה הזו שכלום לא מספיק, שהיא לא מספיק.
לא אמנית מספיק טובה, לא אישה מספיק טובה, לא אמא מספיק טובה.
לא מספיק היא.
כשנדמה לה שהיא רואה ברכבת את אהוב נעוריה הכל מתעורר.
היא אמנם חוזרת פיזית הביתה אל ברק והילדים, אבל בתוכה הכל מתפרק.
היא נאלצת להביט נכוחה בעברה.
בנערה שהייתה, בטלטלה שעברה עליה.
באירועים שיצרו את אותו וילון שמכביד על נשימתה וגם על סביבתה.
״כל מה שהיא רוצה שיפסיקו להזיז לה את המציאות. שרק יתנו לה רגע אחד. בשקט.״
מור אסאל מצליחה ללכוד שברירי תחושות ולהעביר אותם לקורא בעדינות כאובה.
“איך ללטף קיפוד” הוא ספר על כאב שלא מדובר ובכל זאת צועק ומשנה מסלולי חיים.
על ההבדל בין כעס מיטיב לכעס הרסני.
על בחירות וההשלכות שלהן.
על סודות שמוסתרים כדי לגונן ויוצרים את ההיפך.
על אימהות שמתקנת פגעי עבר, אבל גם משחזרת אותם.
על ההתבגרות בקיבוץ.
“איך אפשר להסביר יחסים של בנות כיתה בלינה המשותפת למי שלא חי בעולם ההוא? איך אפשר להסביר את האהבה והטינה, ההיכרות לפני ולפנים, הידיעה איך להרגיע ואיך להכאיב? איך אפשר להסביר קיפודים שגדלים ביחד, שמנסים להתקרב זה לזה כדי לשאוב נחמה, ואז מתרחקים כי דוקר להם?”
יש לי חדשות בשבילך, מור אסאל, הצלחת לא רק להסביר, יותר מכך- הצלחת להחיות ולהמחיש גם לי שלא גדלה בקיבוץ.
הצלחת גם לגעת בכאבים ואהבות שאין להם שום קשר לקיבוץ.
את “איך ללטף קיפוד” לא תמצאו בחנויות הרגילות אלא ישירות דרך מור. לחצו כאן