saritflainאברהם אברהם, הבלש האנושי ביותר בספרות חוזר
“אמונה” הוא הרביעי בסדרת ספרי אברהם אברהם, והרומן החמישי של דרור משעני.
אני מאוהבת באברהם עוד מימי “תיק נעדר”, ובכל פעם שהוא מפציע מחדש אני שמחה וחוששת כאחד.
האם יצליח לשמור על הקסם?
גם הפעם דרור משעני לא מאכזב.
מעט על העלילה של “אמונה” ללא ספוילר:
רב פקד אברהם אברהם, עדיין בתחנת המשטרה בחולון, מבקש העברה לתפקיד בו ייתקל פחות באלימות בתוך המשפחה.
בינתיים עומדות בפניו שתי חקירות, אשר לכאורה לא קשורות זו לזו.
הראשונה היא של תינוקת בת יומה שננטשה מחוץ לבית החולים וולפסון.
אברהם מותש ממקרים מהסוג המשפחתי, מעביר את החקירה לחוקרת אחרת, ובכל זאת מעורבותו נדרשת.
החקירה השנייה היא של מקרה בו תייר שוויצרי נעלם בפתאומיות מבית מלון בבת ים.
התייר שנשא כמה שמות, השאיר אחריו דרכון מזויף, בת בצרפת ומאהבת לבנונית.
אברהם מתרכז בחקירה הזו, שעל פניו היא פשוטה.
אלא שמפרק לפרק היא מסתעפת ומסתבכת, ובעיקר מזכירה לאברהם שנטייתו לחפש את האמת עולה לו לא פעם ביוקר.
סדרת הספרים של משעני מעולם לא עסקה בתעלומות בלשיות גרידא.
זו הסיבה לכך שאני עוקבת אחריו, למרות שספרי מתח מזמן הפסיקו לעניין אותי.
אברהם חוקר בעיקר את תעלומות המין האנושי המורכב.
הוא עצמו כזה, מורכב, עמוק.
הוא לא מתנהג כמו חוקר משטרי טיפוסי, וכשהוא כן נוהג כך הוא ממהר להלקות את עצמו ולהתייסר.
“אמונה” הוא קודם כל סיפור על דילמות מוסריות.
זהות לאומית כחלק מזהות אישית.
לאומיות לעומת לאומנות וגזענות.
כמו בכל ספריו של משעני גם ב”אמונה” הטוב והרע שלובים זה בזה, עד שלא ברור, לא לאברהם ולא לקורא מיהו טוב ומיהו רע.
האם יש בכלל דבר כזה?
לא אחטא בספוילר כמובן, אבל כן אציין שבסיומו של הספר ניכר אומץ ליבו של הכותב.
סוף כמעט פתוח בספרי בלש זהו מעשה כמעט חתרני.
ב”אמונה” הוא מתבקש.