כל הפוסטים בסיפורים קצרים

שלושה ספרים שקראתי בשבוע קייצי במיוחד ואהבתי

כמו שמתבקש משמו "מרחב מוגן" הוא ספר טעון בישראליות. שלא כמו שנרמז משמו "מרחב מוגן" מכיל מעט מאוד איזכורים מלחמתיים.

"ומי גר במגדל" הוא ספרו החדש של איתן דרור- פריאר. בספר יש ארבע נובלות ואחת מהן נקראת "ומי גר במגדל".

התקופה הזו שבה אני זוכה לקרוא כל כך הרבה ספרים ולבחור מתוכם את אלה שאהבתי ביותר לקראת שבוע הספר, מזכירה לי איך בתור ילדה חלמתי לעבוד כטועמת גלידות, או לפחות בעלת גלידריה או אוטו-גלידה. אז חסכתי את הקלוריות ונזקי הסוכר ומבלי הקדמות נוספות, קבלו את המומלצים שלי לשבוע הספר תשע״ח

״מה זה אומר כשגבר נופל מהשמיים״ הוא ספרה הראשון של לזלי ננקה ארימה, ואני כל כך מקווה שהיא תכתוב עוד ספרים והם יתורגמו לעברית! מהרגע הראשון שהספר נפל לידיי( אם כי לא מהשמיים…) הוא משך את תשומת לבי, השם המסקרן (שעוד נגיע אליו) והעטיפה הכל כך מזמינה, מעוררת שאלות, מיהו

״שנת השועל״, ספר הביכורים של רות עפרוני, נקרא בכותרת המשנה שלו ״רשימות מהיומן של אישה כמעט נורמטיבית״ נדמה לי שזה חלק עיקרי בסוד הקסם שלו. מצד אחד כל מה שרות כותבת בספר הוא מוכר, מאוד מוכר, נורמטיבי, אבל רק כמעט. וההבדל הזה, המילימיטר הבלתי נראה שעובר בין הנורמטיבי ולבין ה״כמעט״

״זאת אני, איווה״ הנובלה החדשה של גלית דהן קרליבך( הוצאת רני גרף) היא הזמנה להליכה על הקצה,  או נכון יותר להתבוננות נטולת שיפוטיות במי שמתהלכת על הקצה. אקדים ואומר, לא צלחתי את ספרה הקודם וזו ההוכחה שמשתלם לבוא אל ספר בעמדה נקיה, נטולת הנחות מוקדמות. ״זאת אני, איווה״ היפנט אותי.