הרואין- הרומן המהפנט ומכאיב של אליענה אלמוג
הרואין, ספרה של אליענה אלמוג, כואב כמו אגרוף, מכשף כמו שיקוי, דוקר כמו קיפוד ועם זאת רך כמו שרק אהבה יכולה להיות.
הרואין, ספרה של אליענה אלמוג, כואב כמו אגרוף, מכשף כמו שיקוי, דוקר כמו קיפוד ועם זאת רך כמו שרק אהבה יכולה להיות.
המלצה שלי -פנו לכם כמה שעות וקראו את ״השופט״, ספרו החדש של שי אספריל, בהוצאת עם עובד
״מחר ניסע ללונה פארק״ דוקר ומכאיב ולופת ממש, אבל יש בו אוויר, יש בו רוך ואהבה וחמלה.
שלוש, הוא ספרו החדש של דרור משעני. הפעם לא מסדרת אברם אברם הנפלא, אבל האמינו לי, הוא נפלא לא פחות.
״הרחק מעצי התרזה״. הוא ספר מכמיר לב על חמלה וחרטה, על בחירות ומחירים, וכמו כל ספר מצוין הוא כנראה יגרום לכם לבדוק איך משתקפים חייכם בפריזמה שלו.
״אולי בחיים אחרים״ הוא ספר הביכורים של מיכל צינמון-פירון(הוצאת מודן), אבל אילו היו אומרים לי שזהו ספרה השלישי הייתי מאמינה. הוא חף מכל בוסריות, או טעויות שלעיתים מאפיינות ספרי ביכורים. מיכל צינמון-פירון לא מועדת להסברת יתר, היא סומכת על הקורא. היא גם לא מתחנפת ולא לוחצת בכוח על בלוטת הרגש.
״אסתר של הסיגריות״ ספרו החדש של יוסי וקסמן (הוצאת ״ידיעות ספרים״) הוא הזמנה להרפתקת קריאה. ״אסתר של הסיגריות״ היא גם הדמות הראשית, הצבעונית, מדליקה(גם סיגריות) מעוררת חמלה והערכה עמוקה לצד רגעים של אנטגוניזם. בכדי להנות מהספר עליכם להיות מוכנים לצאת להרפתקאה. לוותר על ההגיון, להתמסר לדמיון, לצבעוניות ולסערת רגשות. מבטיחה
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.