פרוזה

לא קראתי את ספריו הקודמים של איתי שילוני אבל אחרי שהתענגתי על "בטון מזוין", אני בהחלט אחפש אותם.

מיכל דינור בנתה גלריה שלמה של דמויות.  כולן עגולות, כולן נכנסות עמוק ללב.

ספרה השני של דפנה ברשילון, משלב ריאליזם נוקב עם פנטזיה משעשעת.

איך זה שספר שעוסק ביתמות יכול למלא נחמה, דווקא בימים קשים?

שלושה ספרים שמאפשרים להתרחק מהמציאות.

אחד הספרים המיוחדים שקראתי לאחרונה. הוא נגע בי עמוקות ואתגר אותי בו זמנית.

"כשהחיים קורים לך", ספרה הראשון של מור רמות, נגע בי עמוקות והחזיר אותי לתקופה טראומטית בחיי. התקופה בה שהו ילדיי האהובים בפגייה.

״שמונה דקות״ הוא אלגוריה קצרה הכתובה היטב.