פרוזה

כל המשפחות מורכבות בדרכן, וכל הקיבוצים הם משפחה גדולה

"לכתוב כמו אלוהים" של אשר קרביץ הוא שנון ועם זאת מאפשר אסקפיזם טהור

נינה, כמו נועם ברומן הקודם, היא דמות שנכנסה ללב שלי, וכנראה כבר לא תצא ממנו.

"פרפר במחסן" הוא ההוכחה שאפשר לכתוב ספר רב רבדים, אינטליגנטי, רהוט ויחד עם זאת מצחיק וסוחף.

יותר מאשר ״לא העזנו לדעת״ עוסק במוות זהו ספר על החיים. חיים של זוג אחד בתוך משפחה אחת.

"רומן" הוא ספר מצוין והייתי מכתירה אותו ככזה גם ללא התייחסות להיותו ספר ביכורים.

סודות ושקרים הם רכיב רע מאוד לחיים, אבל טוב מאוד לספרות

"נמר גימ"ל" הוא ספר ענוג שאהבתי מאוד.

"לרגל הנסיבות" ספרה השני של רוית ראופמן הוא ספר בשל, מרתק ואינטליגנטי.

"צערו העתיק של הירח", ספרה של נעמה דעי( הוצאת עם עובד) הצליח לפלס דרך אל ליבי בתקופה שנטשתי לא מעט ספרים.

״מאחורי כל זה״ הוא ספרה השני של נירית הלבני.

לא קראתי את ספרה הקודם ״ראי אדמה״, אבל אין לי ספק שאקרא אותו אחרי שאהבתי מאוד את ספרה החדש.

אהבת אדם היא התבלין העיקרי ב״נער האופניים״