פרוזה

קראתי את "תשע דרכים להיפרד" ורציתי שסנונית תספר לי מיליון לילה ועוד לילה.

הכתיבה של אסתי ג׳ חיים, גרמה לי להיזכר למה אני אוהבת כל כך לקרוא.

מומלץ ביותר לאוהבי הספרות היפה.

נדמה לי שכל הדמויות של אורלי סיגל מבקשות רק דבר אחד, זרועות פשוטות לרווחה וקריאת "בואי" או "בוא"

שלושה ספרים שקראתי בשבוע קייצי במיוחד ואהבתי

"ומי גר במגדל" הוא ספרו החדש של איתן דרור- פריאר. בספר יש ארבע נובלות ואחת מהן נקראת "ומי גר במגדל".

״מה זה אומר כשגבר נופל מהשמיים״ הוא ספרה הראשון של לזלי ננקה ארימה, ואני כל כך מקווה שהיא תכתוב עוד ספרים והם יתורגמו לעברית! מהרגע

״שנת השועל״, ספר הביכורים של רות עפרוני, נקרא בכותרת המשנה שלו ״רשימות מהיומן של אישה כמעט נורמטיבית״ נדמה לי שזה חלק עיקרי בסוד הקסם שלו.

״זאת אני, איווה״ הנובלה החדשה של גלית דהן קרליבך( הוצאת רני גרף) היא הזמנה להליכה על הקצה,  או נכון יותר להתבוננות נטולת שיפוטיות במי שמתהלכת

״נזירה״, היא הנובלה השלישית של מרקו לודולי, אחרי ״איטליה״ ו״ענן״. היא תורגמה מאיטלקית על ידי ארנו בר. (הוצאת ספריית פועלים) לפני שאתייחס לנובלה עצמה, שימו

תשמעו סיפור, אמיתי לגמרי מהחיים. לפני קצת יותר משבוע ראיתי שמיקה אלמוג הוציאה ספר בשם ״ציפייה״. כמי שאוהבת את כתיבתה ועוקבת אחרי הטורים שלה בעיתון

ברונו שולץ היה צייר וסופר יהודי גליצאי, אשר הספיק להתפרסם לפני עליית הנאצים. חלק מיצירותיו נכתבו בגרמנית ואבדו. אחרות שרדו. הוא עצמו, למרבה הצער, נרצח