המקום המסוכן ביותר בעולם הוא לא מה שחשבתם

המקום המסוכן ביותר בעולם הוא לא מה שחשבתם.
על פי ספרה של לינזי ג׳ונסון, ״ המקום המסוכן ביותר בעולם״(הוצאת הכורסא) המקום הזה הוא חטיבת ביניים ותיכון אמריקאיים במקום בשם מיל ואלי, שנחשב, למרבה האירוניה, לאחד המקומות הטובים ביותר לגידול ילדים.
ואם נדמה לכם שיש טענה ביקורתית, אולי אפילו מתריסה בספר אתם לא טועים.
אבל רק רגע, בואו נעשה סדר בעניינים.
ראשית, מעט על העלילה בלי ספוילר:
טריסטן בלוך הוא תלמיד כיתה ח׳ בבית הספר הזה. ילד רגיש וחכם עם קשיים לימודיים וחברתיים. באחד הימים הוא כותב מכתב אהבה גלוי לגמרי, נטול כל מגננות לקאלי.
קאלי היא אחת הילדות ה״מקובלות ומגניבות״( עוד משתמשים במילה הזו?)
היא נבוכה ומוטרדת מהמכתב, בעיקר, כמובן בגלל הפערים החברתיים והחשש שלה למקומה. היא מראה את המכתב לחברתה הטובה וזו משכנעת אותה להראות אותו לריאן.
ריאן, גם הוא תלמיד בשכבה, הנער שכל הבנות חולמות עליו, בעיקר אלו מהן שאוהבות ילדים רעים. (אף פעם לא הבנתי אותן)
מאותו רגע מתחילה שרשרת אירועים טרגית, טריסטן סובל מבריונות ברשת, עד אשר לבסוף, הוא מתאבד. (לא, זה לא ספוילר, זה מופיע בכריכה וקורה די בתחילת הספר)
האירוע הזה משפיע כמובן על כל תלמידי השכבה, ובמיוחד על מי שהיה מעורב אישית בעניין בצורה זו או אחרת.
שנתיים מאוחר יותר, כשהם בתיכון, מגיעה מורה צעירה, בת 23 בסך הכל, מלאת מוטיבציה להבין, להכיל ולאהוב את תלמידיה. המסכנה נאלצת להתמודד הן עם תלמידיה שבתחילה כלל לא מקלים על חייה והן עם המורים האחרים.
למרות שרוב הדמויות הן בני נוער, והעלילה מתרחשת בבית הספר ומקומות הבילוי שלהם, לא מדובר כלל בספר נוער.
להיפך, הוא לא קל גם למבוגרים.
הספר כתוב בריבוי קולות, כל פרק מציג את סיפורה של אחת הדמויות וכך לאט לאט נפרש מולנו המארג השלם, שיוצר סיפור טרגי רב משתתפים, עם מעט אופטימיות בסופו.
בצדה הקדמי של הכריכה כתוב משום מה בין היתר שהספר מצחיק.
קורה לפעמים שאני מזהה בספרים מקומות שהסופר התכוון להצחיק וזה לא עבד עלי. זה לא המקרה. כאן לא מצאתי שום דבר מצחיק שהיה בו ניסיון להצחיק.
הספר הזה הוא הרבה דברים,
הוא מטריד, הוא מעורר, הוא מזכיר לנו שעבור הרבה מאוד אנשים תקופת הנעורים היא סיוט מתמשך, והלוואי שהיו יכולים לדעת שלרוב החיים משתפרים בהמשך.
מצחיק? ממש לא.
בעוד כשבוע יחזרו הילדים לבתי הספר. נכון, אנחנו לא בארצות הברית, אבל גם כאן לא קל בכלל, ולפעמים אפילו קשה מאוד להיות תלמיד חטיבה ותיכון, זה המקום להזכיר לכל ההורים והמורים- שמרו עליהם!
כשהילדים שלי נכנסו לחטיבת הביניים אמרה לנו היועצת באסיפת ההורים כי נדמה לנו אולי שהם כבר גדולים, וצריכים אותנו פחות וזו טעות. הם צריכים אותנו לפחות באותה המידה, רק בצורה אחרת.
הספר הזה מטריד, כי הוא לא מאפשר לנו לשכוח את זה.
זו הסיבה שסלחתי לו על כך שפה ושם הוא נופל לשטחיות של תיאורי הדמויות ויש קצת עומס יתר בקלישאות של חיי העשירים הריקניים בפרברים.
הוא חשוב במיוחד להורים ומורות, אבל לא רק.