קראתי אותו בתקופה בה רציתי לקרוא ספר קליל וכיפי. ספר שיהווה אסקפיזם, ועם זאת לא יהיה שטוח ומטופש.
"כולם לחייך" בהחלט עמד בדרישות שלי.
קראתי אותו בהנאה רבה. כל פרק הסתיים בדיוק במקום בו רציתי עוד.
במסווה של קלילות הוא מתאר כאב אמיתי.
הנה דוגמה:
"רציתי להיות אתם בבית. רציתי להיות אתם כשהייתי בבית הספר. איזה ילד לא רוצה לעשות את ההורים שלו גאים ולהביא להם ציונים טובים מבית הספר כמו אחותו הגדולה? איזה ילד לא רוצה שאימא שלו תאהב את החברה שלו אפילו יותר ממנו ותחמיא לו על הבחירה? איזה ילד לא רוצה לעבוד בעבודה שההורים שלו גאים בה — או לכל הפחות מבינים אותה? ”
"כולם לחייך" הוא סיסמה ידועה של צלמים, ושמו של הספר רומז גם לעיסוקו של גיבור הספר, יוני-
צלם. הסטודיו שלו בלונדון נסגר. חשבון הבנק שלו התרוקן, והחמור מכל- יכרה, בת הזוג שלו מגיל 15, נעלמה מהדירה בה התגוררו יחד והשאירה על המקרר פתק ובו כתבה רק "מצטערת"
יוני נאלץ להצטרף לקרוז עם משפחתו- הוריו, אחיו ואחותו.
זו קומדיה עצובה זה במידה שהיא מצחיקה. מכאיבה ומפייסת גם יחד.
העטיפה הוורודה היא מעין הומור פנימי, אבל תצפו למתיקות של מרשמלו, הדימוי המתאים לו יותר הוא שוקולד מריר.
עומר ברק יתארח בסלון הספרותי שלי בחודש מאי.
מהו הסלון ובמה הוא שונה ממועדון קריאה?
זו מסגרת אותה אני מקיימת כבר עשר שנים בביתי אשר בנס ציונה.
מאני מארחת יוצרים מעולם הספרות- סופר/משורר/עורך/מתרגם/מו"ל.
בניגוד למועדון קריאה, אין הכרח לקרוא את הספר מראש.
קבוצת המשתתפים אינה קבועה. יש שמגיעים כמעט לכל מפגש, יש שהגיעו רק למפגש אחד, ואחרים מגיעים לחלק מהמפגשים.
בכל פעם מחדש מתרחש הקסם. השיחה בה הסופר מספר לנו על תהליך היצירה, מקרבת אותנו עוד יותר אל היצירה.
החוויה של שהות במרחב משותף לאוהבי המילה הכתובה היא באמת קסומה.
ההשתתפות במפגשים היא ללא עלות, אבל דורשת הרשמה מראש במייל או וואטס אפ.
לא פעם אני קוראת תגובות כמו "חבל שלא ידעתי על המפגש"
ובכן- כדי שתוכלו לדעת על המפגשים בזמן – הצטרפו לקבוצת הוואטס אפ של הסלון הספרותי. זוהי קבוצה שקטה- רק אני כותבת בה ורק עדכונים לקראת מפגשים. זה הקישור להצטרפות-
השבוע התראיינתי ברדיו החברתי הראשון וסיפרתי לטלי רוזן על מפגשי הסלון הספרותי בביתי.
