"המשחק האחרון" הוא ספר הנוער החדש של דנה אבירם(הוצאת רימונים).
כפי ששמו מרמז הוא החלק האחרון בטרילוגיית המתח,"המשחק"
על החלק הראשון המלצתי כאן ועל החלק השני המלצתי כאן
הפעם לא ארכה תקופת המתח שלי זמן ארוך כל כך. פרק הזמן שחלף מאז שסיימתי את קודמו ועד שהגיע אלי "המשחק האחרון" לא היה ארוך כל כך.
אני בטוחה שכל מי שכבר קרא את שני החלקים הראשונים ישמח מאוד וימהר לקרוא את "המשחק האחרון"
לאחרים אני מציעה להנות מקריאה רצופה של שלושת החלקים. כך לא תהיו במתח זמן רב מדי ולא תשכחו מה קרה בחלקים הקודמים.
יחד עם זאת דנה אבירם חשבה גם על אנשים כמוני שעלולים לשכוח מה קרה בחלק הקודם והצליחה לחזור על תקציר האירועים החשובים מבלי לגרום לזה להרגיש כחזרה משעממת.
מעט על העלילה של "המשחק האחרון" ללא ספוילר:
כזכור "משחק החיים" הוא משחק וירטואלי שהתגלה כמזימה מסוכנת של נוכלים. היא נועדה לגרום לבני הנוער להתמכר ולהפוך לבני ערובה שמוכנים לעשות הכל כדי להשיג את מטרתם במשחק.
המשחק מערבב בין הוירטואליה לעולם האמיתי. מה שקורה במשחק משפיע על המציאות, וכך בני הנוער שהאוואטרים שלהם מתו במשחק איבדו הכרה במציאות ומאושפזים בבית החולים ללא הסבר למצבם.
בספר "המשחק האחרון" פיתחו הנוכלים גירסה חדשה למשחק ואלפי בני נוער מצטרפים אליו בהתלהבות ואף משרד החינוך שוקל להכניסו כחלק מתכנית הלימודים.
אחרי הכל מה נשמע רע בללמוד פיזיקה במפגש וירטואלי עם איינשטיין?
אלא שזו רק הסוואה למזימה מסוכנת ביותר.
בין בני הנוער שנלכדו במשחק נמצאת גם אלי, בת הדודה של שרה, שעברה לגור בביתם לאחר משבר משפחתי.
שרה, אלכס, אדם ומיה נאלצים לשוב ולהיכנס למשחק למרות הסכנה הנשקפת לחייהם וזאת על מנת להציל את אלי ושאר בני הנוער.
האם יצליחו?
לא אגלה לכם. רק אגלה שכנרמז משם הספר, "המשחק האחרון", זוהי ההזדמנות האחרונה, או שיצליחו או שיפסידו לעולם.
"המשחק האחרון" כמו שני חלקיו הקודמים מיועד לבני הנוער אבל מתאים לכל מי שחובב ספרות נוער ומתח ומוכן להסתכן בקצת פחד ריאלי.
למה כוונתי ב"פחד ריאלי"?
דנה אבירם כותבת על מצבים בדיוניים שעם קצת התקדמות/הדרדרות טכנולוגית יהפכו למציאותיים. היא כותבת על סכנות אמיתיות.
סכנות הנובעות מהכוח האדיר של הטכנולוגיה והרשת לצד הפגיעות ורגישות הגדולה של בני נוער.
דנה אבירם מכירה היטב את הסכנות האלה, כפי שכתבתי בעבר זהו תחום עיסוקה.
יחד עם זאת ההצלחה הגדולה של דנה כסופרת נובעת לא רק, ואפילו לא בעיקר, מהתמחותה.
מבחינה מסוימת ההצלחה של "המשחק האחרון" וקודמיו היא על אף תחום ההתמחות של הכותבת.
היא לא כותבת כמו מבוגר שכותב ממרום גילו וניסיונו ספר חינוכי שבא להזהיר את הנוער.
היא לא כותבת כמי שמתחנף לנוער ורוצה רק לדבר במושגים שלו.
היא כותבת כמי שמבינה היטב את התמונה. היא מכירה את המורכבות שמצב.
היא מצליחה להראות דרך הסיפור למה המשחק הזה מפתה כל כך, לא פחות משהיא מצליחה להראות למה הוא מסוכן.
מהמקום הזה בדיוק ובעזרת כתיבה מותחת וסוחפת ובניית דמויות עגולות ונוגעות היא מצליחה ליצור הזדהות.
מההזדהות הזו תגיע ההשפעה.
אני מקווה ומאמינה שמי שיקרא את הספר יתייחס לעולם המציאות המדומה בצורה שונה ממי שלא קרא את הטרילוגיה, אבל לפני הכל מדובר כאן בסדרה מצוינת.
