״צבע החלב״, ספרה של נל ליישון, מתחיל כחלב ודבש בגרון, מחליק, חם, מעורר תחושות רוך למרות תנאי החיים הקשים של הדמויות, וכמו בספר הבלתי נשכח ״הנכדה של מר לין״ מצאתי את עצמי בסיומו עם תחושת אגרוף.
לא, בבטן או בלב, אלא בגרון. כשתקראו תבינו למה.
״צבע החלב״ הוא כל מה שהבטיחו לי חברותיי שכבר קראו לפניי ויותר.
מעט על העלילה של ״צבע החלב״ ללא ספוילר:
הסיפור מתרחש בכפר קטן באנגליה, בשנת 1830.
הגיבורה הסיפור היא מרי, הבת הצעירה בארבע בנותיו של איכר.
כולן לא רצויות, מאחר והן בנות והאב רוצה בן שיעזור לו בעבודות המשק. (מה שלא מפריע לו להעביד אותן מבוקר עד ליל)
מרי היא הפחות רצויה מכולן, וזאת משתי סיבות.
ראשית, יש לה נכות קלה ברגל, מה שהופך אותה לעוד פחות יעילה מ״סתם בת״.
הבעיה הגדולה יותר היא שיש לה פה גדול, והיא לא מתכוונת להשתנות.
יום אחד מוסר אותה האב לכומר של הכפר, על מנת לעבוד בביתו כמשרתת, לטפל בבית ובאשתו החולה.
הכומר מלמד את מרי קרוא וכתוב.
זה לא הדבר היחיד שמשתנה בחייה, אבל את השאר תקראו בעצמכם.
מרי כותבת את סיפורה בקול שאי אפשר להתעלם ממנו.
נל ליישון בנתה דמות, אשר ללא ספק תשאר בלבי זמן רב מאוד, ואני אפילו לא יודעת לומר לכם איך עשתה זאת.
היא עילגת, יודעת מעט מאוד על העולם, אבל אי אפשר שלא להתאהב בכנות ובתעצומות הנפש שלה.
ובדיוק ברגע שבו חשבתי שכוחותיה יובילו אותה לחיים אחרים, טובים יותר הגיע אותו אגרוף עליו דיברתי בתחילה.
וזה בדיוק כוחו של הספר. כלום לא צפוי, גם כשנדמה שכן.
זה לא סיפור קלישאתי על מי שהצליחה לצאת מעולמות קשים בזכות דמות מיטיבה ובזכות כוחות פנימיים.
ובכל זאת כוחותיה ברורים וזועקים גם במילה האחרונה.
על התרגום של רותם עטר
יש ספרים שגם מבלי לקרוא את המקור אני יכולה להתפעל מהתרגום שלהם.
״צבע החלב״ הוא אחד מהם.
מאתגר מאוד לתרגם את הספר מאחר ומרי היא כאמור עילגת ביותר, ולא פשוט לתרגם עילגות מבלי ליפול למלכודת של הגחכת הדמות.
קל יותר לתרגם דיבור נכון.
רותם עטר הצליחה לשמור על תמהיל מדויק ששומר על אמינות העילגות, מבלי לפגום ביכולת להיסחף עם הטקסט.
אני רוצה לקרוא עוד ספרים של נל ליישון ועוד ספרים בתרגום רותם עטר.
אני רוצה לקרוא על עוד דמויות כמו מרי.
אני רוצה שכל מי שאני אוהבת יקרא את הספר הזה.
