״רגע לשלושים״, ספרה של שירי צוק (ידיעות ספרים) הוא ממתק קריאה כיפי וקליל, ועם זאת אינטליגנטי ולא כזה שמשאיר אחריו תחושת בזבוז זמן.
אני, שכבר נמצאת המון המון רגעים אחרי גיל שלושים (טוב, בואו נודה על האמת, הרבה שנים אחרי…) קראתי אותו בהנאה, וגם בשמחה על כך שאני כבר לא בת ״רגע לשלושים״.
מעט על העלילה של ״רגע לשלושים״ללא ספוילר:
חמישה שבועות לפני יום הולדתה השלושים מואסת נועה בעבודתה כמשכתבת תכנים ומתפטרת.
באותו ערב היא יוצאת לבלות עם אחותה, משתכרת ומוצאת את עצמה מצהירה בשידור חי בטלויזיה על רשימה של עשר משימות, אותן היא מתחייבת לבצע עד גיל שלושים.
למחרת, נועה שלא זוכרת כלום מהערב, מוזמנת לחתום על חוזה משתלם כלכלית לתכנית טלויזיה בה תבצע בכל שבוע שתי משימות מהרשימה.
אם הקונספט מזכיר לכם את הספר ״רשימת המשאלות״ אתם צודקים. אלא שהכיוון של ״רגע לשלושים״ הרבה יותר מצחיק וקליל והרבה פחות דרמטי.
רשימת המשימות היא רשימה שנועה עצמה כתבה כשהיתה בת עשרים והתחייבה לבצע אותן עד גיל שלושים.
במהלך השבועות עד יום הולדתה השלושים נועה תצנח ממטוס, תדבר עם אמא שלה על אורגזמות, תריב, תשלים, תתאהב, תפרד ושוב תתאהב, ובתוך כל האווירה הכאילו קלילה הזו היא תגלה מה באמת חשוב לה.
לא פעם נתקלתי בספרים שהבטיחו להיות מצחיקים, ולא מעט מחבריי אכן צחקו מהם, אלא שאני לא נהניתי מהם.
מי שמכיר אותי יודע שאין לי התנגדות להומור ואני מרבה לצחוק ולראות את הזווית ההומוריסטית בדברים. הבעיה היתה שהרגשתי שהם מנסים להצחיק אותי בכוח, וזה לא עבד.
״רגע לשלושים״ לעומת זאת, הוא לא ספר שסחט ממני פרצי צחוק קולניים, אבל קראתי אותו כשחיוך גדול על פניי, וחשבתי לעצמי שהייתי שמחה לצרף את נועה הזו לקבוצת החברות שלי, בזכות השנינות שלה.
״רגע לשלושים״ הוא חידוש של הספר ״15 דקות״
