״נעדרים קרים״- ספרו המצוין של אסף קוגלר

״נעדרים קרים״, ספרו של אסף קוגלר, בהוצאת ״עם עובד״, הזכיר לי למה אני אוהבת את סוגת ספרי הבלש, וכמה היא שונה מספרי מתח או אימה. 
בקצרה- בספרי בלש אין כמעט תאורים פלסטיים,  פעמים רבות אין מתח ממה שעומד לקרות, הרע כבר קרה, עכשיו מנסים להבין איך. 

והחשוב מכל מבחינתי- בספרי בלש,  העלילה היא רק רובד אחד, יש רבדים עמוקים יותר, פסיכולוגיסטים, תרבותיים, חברתיים, ועוד ועוד. 

כך זה בטובים שבהם. ו״נעדרים קרים״ הוא בהחלט בקבוצה הזו, אפילו בקבוצת המצויינים. 

מעט על העלילה של ״נעדרים קרים״ ללא ספוילר

שירה בת ה19,בוגרת אולפנה בבאר שבע, מחליטה בניגוד לשאר חברותיה להתגייס. היא מוצבת במשטרה ביחידת ״נעדרים קרים״. היחידה שממוקמת בירושלים, חוקרת מחדש תיקי נעדרים שעדיין לא פוענחו. מלבד שירה משרתים שם שלושה- צפריר- מפקד היחידה, ירון שמאחוריו סיפור לא ברור, ואסתר המתנדבת.

 בימי חול ,שירה מתגוררת באכסניה צבאית, שם היא מכירה את יוראי- חייל הומו שהוריו מתכחשים אליו,  עדי, סנדרה ואברהם. שירה מגלה עולם חדש שלא הכירה, ובמקביל לנסיונות לפענח את פרשיות הנעדרים, היא מנסה לפענח את העולם ואת עצמה. 

רבדים נוספים- או- על מה הספר באמת?

על סולמות ערכים, ומה עושים כשהם מתנגשים במציאות או מתנגשים זה בזה.

על אהבת הורים ללא תנאי ומה קורה כשהיא מאכזבת.

על המרחב שבין היצמדות נוקשה לכללים ובין חציית גבולות.  

ההבנה של מהות וסיבת הכללים, כמו גם הצורך להפעיל את הלב ולפרוץ אותם.

על אומץ להיות מי שאתה
על ההבדל שבין אמונה לבין דת.

האמינו לי, יש עוד הרבה. משאירה לכם לגלות בעצמכם. 

על הכתיבה של אסף קוגלר

כל הרבדים האלה לא היו מתגלים לי אילו קוגלר היה מרצה אותם.

הוא מאפשר להם להתגלות, בדיוק כמו שהרמזים מתגלים לשירה מתוך הקריאה.

זה קורה בין היתר כי הדמויות שהוא בנה אנושיות, לטוב ולרע, אבל גם הרע, מתגלה כמורכב.

כשיש למשל דין ודברים בין צפריר לשירה, הקוגלר גורם לנו להבין ששניהם צודקים ועדיין להיות לגמרי בעד שירה. הסיבה לכך שעקבתי אחרי העלילה בשקיקה, היא הדמויות.

אגלה לכם סוד גלוי מחדר הכתיבה-

יש 2 גישות לגבי כתיבת עלילה- האחת להתחיל מציר אירועים שברור לכותב, לדעת מראש מה קורה.

השניה – להכיר היטב את הדמויות, לכתוב מתוך ההכרות הזו, לשאול את עצמך מה הדמות תעשה/תגיד במצב שנוצר.

לפי הגישה הזו, הדמויות הן שמניעות את העלילה.

לא שוחחתי עם אסף קוגלר, אבל אני מאמינה שהוא נהג על פי הגישה השניה.

עוד נקודה לזכות הכתיבה ב ״נעדרים קרים״ – למרות שרציתי מאוד שמשהו מסוים יקרה בעלילה, אסף קוגלר לא נפל למלכודת הקלישאה. הוא עשה מה שנכון ספרותית, פעמיים לפחות.

בגב הספר כתוב על שירה :

״האם תצטרף אל עמיתיה הבוגרים, גיבוריהם של שולמית לפיד, בתיה גור, דרור משעני?״

אני מקווה ומאמינה שכן.